אני מתנצל בפני יתרו, בפני הסיפור המורכב הזה שלא עסקנו בכל יחידותיו ונעבור כעת לעניין של מתן תורה בסיני. >> התנצלותך מתקבלת. >> מתן תורה בסיני, מהסיפוריים המרכזיים כמובן של ספר שמות וקורותיו של משה ועם ישראל גם יחד. בין השאר ושוב לא נוכל לעסוק בכל הסיפור המורכב הזה, אומר השם אל משה, "ויאמר השם אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". יש פה דבר שהוא מאוד קשה מבחינה תיאולוגית, אמונה היא באלוהים אמונה היא במעשיו, אבל אמונה באדם, גם אם חי יאמינו באדם >> אם כי כבר כמובן שמענו בשמות פרק י"א פסוק 31 מיד לאחר מעבר הים "ויאמינו באדוני ובמשה עבדו" >> וכאן נזכיר לך >> וכאן אנחנו אנחנו רואים אותה ההיררכיה 'וגם בך יאמינו לעולם' >> אני רוצה אבל להזכיר לך, ששם "וביאמינו באדוני ומשה עבדו", אמר התרגום ויאמינו באדוני ובנבואת משה עבדו, >> בוודאי >> שלא תיתפס התפיסה של אמונה באדם ואני חושב שזה אחד הנושאים שחוזרים לאורך כל הדרך בקורותיו של משה, הוא אדם, הוא גם איש אלוהים אבל אדם. >> כן וכאן זה גם עוד אולי יותר חריף כי 'בך יאמינו לעולם', כלומר כאן באמת ניתן למשה כאן איזה כבוד גדול עד אחרית הימים. >> בניגוד למעבר ים סוף שאולי האמונה אמונה זמנית וחד פעמית. >> משה כל עוד הוא חי. >> אין ספק, וזה נושא שראינו ונחזור ונראה לאורך כל הדרך, משה הוא עדיין אדם, עם כל גדולתו, לכן 'iii' באמונה בו היא בעיה של ממש. והמכילתא דרבי ישמעאל לגבי "'וגם בך יאמינו לעולם'", כלומר, "גם בך", אך "גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך". כלומר, קצת מצמצמים את גדולתו של משה ,לא רק הוא אלא כל נביא בן עמי יאמינו בו או בנבואתו. עכשיו השאלה היא האם המדרש הזה גם בך גם בנביאים נולד מהמילה גם? גם בך, כי לא פעם חז"ל את המילה גם לומדים כי בא לרבות משהו נוסף >> או שנתפסו במילה גם כאפשרות לתלות עליה את הצורך להסביר שמשה, ככל הנביאים שיבואו אחריו, גם בהם יאמינו. >> בכל מקרה, אני חושב שזה המקום לחזור ולהזכיר מי שכבר הזכרת, את אחינו, נקרא להם אחינו השומרונים. >> כן. >> שדמותו של משה בספרותם זכתה לעצמה בלתי רגילה מהסיבה הפשוטה שהשומרונים קידשו רק את ספר התורה, כך שבמחשבה השומרונית יש רק נביא אחד, שהיה מאז ומעולם וזה הנביא משה ואני יודע משיחותי עם ידידנו השומרוניים למיניהם, שעד היום הזה למשה יש לו עוצמה בלתי רגילה. ואני רוצה בהקשר הזה רגע לגלוש אל הספרות השומרונית הקדומה, בת זמנם של חז"ל, בת זמנם של אותם מקורות שעליהם דיברנו, כגון המנון שומרוני מן המאה השנייה, שזה מימי התנאים עוד לפני חיבור המשנה. שמציב את עיקרי האמונה של השומרונים, בארמית שומרונית אני אקרא את זה תוך תרגום לעברית, "אין אלוהים אלא אחד", >> לא הלילה עלה. >> כמעט, יש אל אחד, זה שמע ישראל אם אתה רוצה, זה הקביעה יש רק אל אחד. "ואין נביא כמשה הנביא", מיד בנשימה אחת אלוהים הוא משה, "ואין ספר כמו התורה הקדושה "ואין לסגוד אלא לשם לפני הר גריזים", שהוא גם קרוי "בית אל". כלומר עיקרי האמונה זה קיומו של אלוהים, גדולתו של משה, חשיבותה של התורה והר גריזים כמקום הפולחן. כך שהשומרונים באמת נתנו למשה מעמד גדול, שאולי בגללו צריך להמעיט אותו קצת במסורת היהודית. והנה אולי עוד קטע שומרוני וגם אותו דומני שטרם הזכרנו, וזה סופר שומרוני מאוד ידוע, בין המאה ה-3-4, זה תקופה קדומה, זה ימי המוראים בארץ ישראל, זה הזמן שהתלמוד הירושלמי מתחבר. מימר מרקה, זה שמו, מרקה היה שמו והוא בספר גדול שלו שמתחלק ל-5 כרכים, אחד מהם זה ספר וידבר, אומר "אוי לאדם שיעשה מעשה רע". זה דברי הטפה, "ברוך הוא אדונינו", זה אלוהים "ויאה לנו לברך אותו ולהאמין בו "ובמשה הנביא אשר לא קם ולא יקום לעולם כמוהו". אמונה במשה, בנשימה אחת אמונה באלוהים, זו תפיסה שומרונית. מי יודע אם במסגרת הפולמוס היהודי שומרוני, שהפולמוס חד וחריף מאוד במאות הראשונות לפני הספירה ולאחריה, התפיסה השומרונית שמעמידה את משה בדרגה אדירה לא הביאה לצמצום מסויים. >> ממש מעמד משיחי. >> במשיחי והאלוהי, אנחנו עוד נזכה, אני מקווה, לעסוק בשאלה של דמותו של משה בעולם השומרוני, בהקשר נוסף בהמשך הדרך. מכל מקום ברגע זה, אנחנו נחזור אל סיפור מתן תורה ונמשיך לקרוא אותו. >> ובסיפור מתן תורה, כאשר נתבונן בקטעים ממנו לא נקרא את כולו כמובן, שימו לב מה מקומו של משה, איפה הוא מסתובב, האם הוא נמצא על הר ונמצא למרגלות ההר, נמצא עם האלוהים, נמצא עם העם, אני כבר מביע לכם שאנחנו עלולים קצת להתבלבל אגב בקריאה הזו. "ויוצא משה את העם לקראת האלוהים מן המחנה ויתייצבו בתחתית ההר, "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו אדוני באש "ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאוד". >> ההר רועד אני מניח, זה הכוונה של הר רועד. >> כן, כן, כן. התגלות האלוהים כרוכה הרבה גם במזרח הקדום, גם בספרות המקראית ברעד גדול. "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד משה ידבר והאלוהים יעננו בקול", לא ברור על מה מדובר פה, משה ידבר מה אלוהים עונה בקול? אוקיי. >> נכון, לא ברור. וירד אדוני על הר סיני אל ראש ההר ויקרא אדוני למשה אל ראש ההר ויעל משה", שימו לב עכשיו הוא למעלה, "ויאמר אדוני אל משה רד העד בעם", אז הוא ירד, "פן יהרסו אל אדוני לראות ונפל ממנו רב". >> כלומר אלוהים קורא למשה למעלה >> כדי להוריד אותו למטה. >> כדי להזהיר את עם שלא ינסו לעלות להר משום שזה יגרום ואלוהים לא אומר למשה מן ההר, אלא הוא מזמין אותו אל ההר, כדי שירד מן ההר, נכון ככה הבנתי. >> כן, נכון. >> ואז ממשיך אדוני ואומר. >> "וגם הכהנים הניגשים אל אדוני יתקדשו "פן יפרוץ בהם אדוני", כלומר אסור לאדם לקרב אל ההר. "ויאמר משה אל אדוני לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדותה בנו לאמור "הגבל את ההר וקדשתו". כלומר, הוא לא רוצה לרדת, אין צורך העם ממילא לא ייגש. >> כבר עשינו את כל זה, כן. >> ויאמר אליו אדוני לך רד", אבל, "ועלית אתה ואהרון עמך והכהנים "והעם אל יהרסו לעלות אל אדוני פן יפרוץ בם, וירד משה אל העם ויאמר אליהם", מה אמר? לא ידוע. אגב, מאוד מזכיר את סיפור קין והבל "ויהי בהיותם בשדה ויאמר קין אל הבל אחיו", מה אמר? לא ידוע. "וידבר אלוהים את כל "הדברים האלה לאמור", וכולי וכולי. >> ופה עשרת הדיברות מתחילים, זאת אומרת ממש יש פה עניין של עלה ורד, רד ועלה, אני לפחות לא מצאתי איזה הגיון בדברים. >> מלמעלה ומלמטה. >> משה פעם למעלה, פעם למטה, אבל ייתכן שמאחורי כל זה עומדת שוב דבר שכבר ראינו, ניסיון להרחיק את משה מן המעמד ככל האפשר. הוא לא עלה הר יחד עם האלוהים, >> נכון. >> אלא ירד מן ההר, אבל הוא עולה כדי לרדת, מדגישים שירד, משה מסרב לרדת. בקצרה יש מבוכה אדירה בקטע הזה, בודאי כל המקורות התלבטו בשאלה איכן בדיוק היה משה בשעה >> כמה קרוב לאלוהים היה בשעת מתן תורה. >> כדי שלא נחשוב שלמשה היה חלק מרכזי במתן תורה, אלא מפי האלוהים עצמם, אני לא רואה דרך אחרת להבין את הדברים עצמם. מכל מקום אתה כבר דיברת על פסוק כ"ה, "וירד משה אל העם ויאמר אליהם", וכפי שבסיפור קין והבל, "ויאמר קין אל הבל אחיו", >> "נצא השדה", וכך בתרגום השבעים נוסח שומרון של התורה השלימו. >> האם גם פה השלימו? "ויאמר אליהם", מסתבר ששני מקורות משלימים, המכליתא: "וירד משה אל העם "ויאמר אליהם", מה אמר להם? "אמר להם מיד ולא עכב", כלומר מיד ירד ואמר להם מה שאמר. "דבר אחר 'ויאמר אליהם', אמר להם היו עתידין לקבל מלכות שמים בשמחה". זו השלמה ממכילתא. >> חביבה. >> ואילו התרגום המיוחס ליונתן לפסוק בארמית, ולא יזיק לנו לקרוא משפט אחד בארמית, "ונחת משה מן טוורא לות עמא "ואמר להון קריבו קבילו אורייתא עם עשרתי דבריא". ולמען המבקשים תרגום נאמר: 'וירד משה מן ההר אל העם, 'ואמר להם בואו קבלו את התורה עם עשרת 'הדיברות', "עשרתי דבריא". כך שיש ניסיון להשלים את הדברים עצמם ועל זה ודאי דמיון חופשי של המשלימים. והסיפור ממשיך. >> "וכל העם רואים את הקולות", זה אגב דבר נהדר, רואים את הקולות כן, עירוב חושים. "ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", כלומר >> וירא זה ראייה או חשש? >> וירא זו ראייה, לא כתוב ויירא אלא כתוב וירא >> אבל זה טקסט לא מנוקד, ייתכן שוירא וינועו >> יכול, כן. יכול מאוד להיות שיש גירסאות אפילו, אני ברגע זה לא זוכר מה קורה בתרגומים העתיקים. "וירא העם וינועו", 'וינועו' בוודאי מבטא את הפחד כך שיש מקום לחשוב שהייתה גירסה גם 'ויירא', "ויעמדו מרחוק, "ויאמרו אל משה דבר אתה עימנו ונשמע ואל ידבר "ואל ידבר עימנו אלוהים פן נמות". הרי כל התפיסה של הרני אדם וחי וכולי. "ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים ובעבור תהיה "יראתו על פניכם", גם זה מחזק את 'וירא העם', "ובעבור תהיה יראתו על פניכם "לבלתי תחטאו. ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים". אז משה עולה בסופו של דבר, בכל זאת עולה להר. >> כן וכאן יש מפגש ממש בינו לבין האלוהים כן. >> אבל זה בערפל. >> 'נפגש בערפל אשר שם האלוהים'. >> מה זה בערפל? אוקיי. מכל מקום, שוב עולה השאלה מי בדיוק אמר את עשרת הדיברות. האם אלוהים את כולן? מצד שני, העם מבקש "דבר אתה עמנו "ונשמעה", וגם השאלה הזאת כנראה נפתרת על ידי כמה וכמה מדרשים והמפורסם ביניהם בראשותו של רבי שמלאי שאומר "תרי"ג מצוות נתנו לישראל", תרי"ג 613, זו מסורת שהתקשו בה כל פרשני המקום הזה כי קשה לדייק במספר 613 דווקא וכל מונה המצוות למיניהם, לאורך כל ההיסטוריה, כל אחד בדרכו שלו מצא תרי"ג מצוות. 613 "מצוות ניתנו לישראל על ידי משה שכן מניין תורה". המילה 'תורה' בגימטריה, ת' 400, ר' 200, ו' 6, ה' 5, יחד 611. >> 611, רק חסרות לי שתיים. >> אז אומר "ואם תאמר אינן אלא תרי"א", יש פה רק ת', ר', י', א', 611 מצוות, שתיים נוספות היכן הן? "אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך", שני הדיברות הראשונים, דיבר זה זכר גם אני טעיתי, שני הדיברות הראשונים "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה "שמעום". היינו, האלוהים אמר רק את שני הדיברות הראשונים ואת שאר הדיברות אמר משה. "ותרי"א אמר להם משה שנאמר תורה ציווה לנו משה "מורשה קהילת יעקב". לא תורה ציווה לנו אלוהים, תורה ציווה לנו משה ועוד נדבר על הביטוי המסובך הזה של תורת משה. כך שלפי המסורת הזאת, בעצם בהר סיני שמעו רק שני דיברות ראשונים מפי האלוהים ואת כל האחרים אמר משה. >> והנה כשאתם באמת מסתכלים בעשרת הדברים, מה אתם רואים? הדיבר הראשון 'אנוכי', אלוהים מדבר בגוף ראשון, "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". בדיבר השני שוב אלוהים מדבר בגוף ראשון אבל כאשר נעבור אל הדיבר. >> לא, נמשיך רגע, "לא תעשה לך פסל". >> "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" וכולי, "כי אנוכי ה' אלוהיך אל קנא פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים לשונאיי "ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי" >> והכל מפי האלוהים. >> עדיין הדיבר השני ועדיין מפי האלוהים אבל הנה אנחנו עוברים אל הדיבר השלישי, "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא". אנחנו מדברים עליו בגוף שלישי וכך גם הלאה בדיברות הבאים ולכן הייתה הבחנה הזו יפה של חז"ל, שני הדיברות הראשונים שמעו מפי הגבורה וכל השאר מפי משה. >> כגון "ויום השביעי שבת לה' אלוהיך". לו דיבר אלוהים היה אומר 'שבת לי' או משהו מעין זה. זהו אולי באמת יסוד המסורת שרק שני הדיברות הראשונים אמר אלוהים ולא משה. אבל זו מחלוקת כי בשיר השירים רבה, "רבי יהושע אומר שני דיברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא, "אנכי ולא יהיה לך, הדא הוא דכתיב", זהו שכתוב בספר שיר השירים, "ישקני מנשיקות "פיהו ולא כל הנשיקות". אני צריך להסביר. שיר השירים בספרות חז"ל נתפס כעל שירת אהבה לא אנושית, לא חילונית, לא ארצית, לא ארוטית אלא בין עם ישראל או בין כנסת ישראל לבין אלוהיה ואת המילים 'ישקני מנשיקות פיהו' נוהגים לדרוש על מתן תורה כאשר הדיברות האלוהיים יורדים והכל נכנסים לפיו של כל אדם ואדם. כיוון שנאמר כאן 'ישקני מנשיקות פיהו' ולא 'ישקני את כל נשיקות פיהו', מכאן למדו שרק חלק מן הנשיקות, כלומר רק חלק מן הדיברות. אבל "רבנין אמרין" לא לא, "כל הדיברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא" בין אם זה בגוף ראשון, בין אם בגוף שלישי. >> שלא יבחינו חס וחלילה ויאמרו אלה חשובים יותר מן האחרים, הכל שמעו מפיו. >> ובכלל כל השאלה של מעמד עשרת הדיברות בהשוואה לשאר חוקי התורה היא מאוד מורכבת אבל זה שוב לא הנושא שלנו, אנחנו מדברים על דמותו של משה בהקשר הזה. משה לפחות נתן שני דיברות, הנה אמרתי נכון, >> אלוהים. שני דיברות אלוהים ושמונה דיברות מפי משה, והמשך הסיפור. >> שמונה. >> סליחה, אנחנו נחליף כל הזמן זכר ונקבה, דיברות מטעה אותי. נמשיך. >> והנה בספר דברים, גרסת ספר דברים למתן תורה. >> הפעם משה מדבר, נכון? >> משה מדבר, ודאי, והנה ראו "פנים בפנים "דיבר ה' עימכם בהר מתוך האש". מצד אחד, פסוק ד' אומר "פנים בפנים דיבר "ה' עימכם", כלומר אתם עמדתם שם, ראיתם, שמעתם ומצד שני, כבר בפסוק הבא, סייג. "אנוכי עומד בין ה' "וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש "ולא עליתם בהר לאמור אנוכי ה'" וכולי וכולי, >> כל עשרת הדיברות. >> וכאן באים עשרת הדברים. >> לאחר מכן? >> כן, ואחר כך כמובן "את הדברים האלה דיבר ה' "אל כל קהלכם בהר מתוך האש". אולי גם כאן סיבה טובה לגרסה או להנחה של חלק מחז"ל שכל עשרת הדברים שמעו מפי האלוהים. "דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף "ויכתבם על שני לוחות אבנים וייתנם אליי". כמובן המכתב הוא מכתב אלוהים, אלוהים כתב ונתן לי את הדברים. >> ובכן, לא כל כך ברור, לפחות לא מהקריאה הפשוטה של הטקסט המקראי, מה בדיוק היה תפקידו של משה בטקס מתן תורה? האם היה על ההר או היה למטה? האם תיווך בין האלוהים לבין העם? כמה מן הדיברות אמר או לא אמר? וזה כנראה חוזר לשאלה הגדולה של דמותו של משה מול דמות האלוהים והמעמד המשתנה של שניהם. וכבר הזכרנו את הביטוי, שלי הוא קשה מאוד, 'תורת משה'. הביטוי 'תורת משה' מופיע בכמה וכמה מקומות במקרא כגון, כדוגמה אחת, בספר יהושע. כאשר יהושע עושה מה שעושה, "אז יבנה יהושע מזבח "לה' אלוהי ישראל בהר עיבל". >> מילוי לצו שנתן משה בדברים פרק כ"ז, כן. >> "כאשר ציווה משה עבד ה' את בני ישראל "ככתוב בספר תורת משה", וזה כמובן ספר דברים במקרה זה, "מזבח אבנים שלמות "אשר לא הניף עליהן ברזל ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים "ויכתוב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל". אז האם תורת משה זה רק ספר דברים או תורת משה זה התורה כולה? יש כאן שאלה מאוד קשה ואיך היא מתגלגלת הלאה? הנה, צוואת דוד. >> "ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור "אנוכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת ה' "אלוהיך ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדותיו "ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה "ואת כל אשר תפנה שם". שוב אותו מושג, 'תורת משה'. >> אבל פה זה לא בהכרח ספר דברים. >> לא בהכרח ספר דברים. השאלה היא באמת אם באסכולה הזאת שממנה יוצא הפרק הזה, העדיין הכוונה לספר דברים או שיש. אני חושב שרק באמת בספרות בית שני, כלומר מספרי עזרא, נחמיה וכולי, רק שם אני חושב שכבר תורת משה או התורה בכלל מכוונת לכל חמשת חומשי תורה. אני חושב שכאן הכוונה היא עדיין לאיזה קובץ מוגבל יחסית, ספר דברים הוא לא ספר דברים. >> אבל לא בדברי מלאכי. >> לא, בוודאי שלא. דברי מלאכי, כאן כבר חתימת ספרות הנבואה. לא רק חתימת ספרות הנבואה אלא בעצם אמירה, נבואה לא תהא יותר ומכאן ואילך מה שיש לפניכם, סמכו על התורה, "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים". >> ופה תורת משה זה לא יכול להיות ספר דברים, אני חושב, אלא התורה הכולה. >> לא ודאי שלא. הנה כיוון ששוב מלאכי באמת תקופת בית שני, שיבת ציון. כאן כבר מדובר בתורה כולה, כן בהחלט. >> ואז מה הוא מבקש? >> "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני "בוא יום ה' הגדול והנורא". >> אליה זה אליהו? >> אליהו. בספרות בית שני לא פעם, אליה, כמו נחמיה ולא נחמיהו. תקופת בית שני העדיפה את השמות המסתיימים ב-'יה' ולא ב-'יהו'. "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים". אני הולך כאן בעקבות אבן עזרא ומבין והשיב את לב האבות והבנים גם יחד אל האלוהים, כלומר זו הפרשנות, ולא 'והשיב לב אבות' אל הבנים, לא עשיית שלום בין אבות ובנים אלא השבת לב העם כולם לאלוהים, "ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם". כלומר, מצד אחד, מכאן ואילך אין לכם אלא תורת משה אבל אני יודע שקשה לכם נורא להתרגל לעניין הזה שכבר לא יבואו לכם מדריכים, יאחזו בידכם ויאמרו לכם מה תעשו בכל רגע, אז בשעת משבר נוראה, נו טוב, אשלח לכם עוד פעם אחת את הנביא שממילא חי ועוד נמצא איתי שם למעלה כי הוא עלה אל אלוהים בחייו והוא יבוא ויביא לתשובה כללית שכזו. אגב, תחילת שינוי דמותו של אליהו מן הדמות החמורה של ספר מלכים לדמות שדבקה בכוחה להשיב את ליבנו אל האלוהים.