אחרי כל זה צריך לחזור שוב אל המקרא, אל הסיפור מעמד הסנה והפסוק שפה כבר הגענו אליו: "משה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדיין," דיברנו על משה כרועה, דיברנו על השמות יתרו, דיברנו על רעיית הצאן: "וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוהים חורבה". עוד נעסוק בחלקים האלה בהמשך, ולאחר מכן שוב נסתכל לראות מה אומר פילון בנושא הזה של >> רועה >> משה רועה, אולי ניתן לך? >> "אחרי נישואיו נטל משה לידו את העדרים ורעה אותם ובכך הכשיר את עצמו לשלטון, "כי מלאכת הרועים היא גם הכנה למלוכה לגבי מי שעתיד לעמוד בראש עדר בני אדם," קשה לי לקרוא עדר בני אדם, כן, התרבותי בעדרים.>> מה נגיד היום המילה עדר זה כינוי, כינוי שלילי, >> כינוי גנאי,>> אבל לא פה. <<אנשים שהולכים אחרי מנהיג בלי לחשוב.>> בני אדם הם עדר. עדר תרבותי >> כן. "וכמוה כציד לגבי אלה שמטבע ברייתם הם אנשי מלחמה, כי מי שמתכונן לפקוד בצבא, מתאמן קודם על חיות- בר," >> זה מאוד מעניין >> כן.>> זאת אומרת, גם הצייד הוא רואה אותו באופן חיובי >> כן.>> מכין אותך למלחמה בבני אדם לרעות את הצאן, אח"כ תרעה בני אדם. להילחם בבע"ח, אח"כ תילחם בבני אדם. >> כן. "כך נראו בעלי חיים חסרי תבונה כמין חומר להתאמנות בשלטון בכל עת, הן במלחמה, הן בשלום. כי הרדיפה אחרי חיות בר מרגילה את המצביא בלחימה באויביו, והטיפול בחיות בית וניהולן, מכינים את המלך להתמודדות עם נתיניו. ולפיכך מכונים המלכים, רועי עמים >> לא לגנאי. >> לא לגנאי, אלא ליתר כבוד" וכאן כמובן ניכרת התפיסה היוונית שאנחנו כבר מוצאים אצל הומרוס כינויו של הגממנון, 'רועה העמים', כן התפיסה היוונית. כותב, סופר באלכסנדריה, בקיא גדול בתרבות יוון, התפיסות היווניות ניקרות בכתיבתו. >> כן מבחינתי מה שמעניין זה הכשרתו של משה לשלטון. >> כן. >> בוא נחשוב על האפשרות מה עומד מאחורי העובדה. האדם הולך אחרי העדר. הוא לבד, הוא עם בע"ח והשמיים מעליו ואין מי שיפקח. הוא יכול, הוא ירצה יתעלל בהם, ירצה יעסוק בהם ברחמים, ירצה יביא אותם למקום מלא כל טוב ירצה יענה אותם וזה המקום >> ירצה יירדם והזאבים יטרפו אותם.>> אין ספק שזה הבחינה הגדולה ובאמת, >> אה! בן-גוריון בדיר! איזו תמונה יפהפייה. אם כי בן-גוריון הגיע לדיר לאחר תקופת מנהיגות ארוכה, כך שהיה לו, הכבשים כבר נהנו מהניסיון העשיר >> שהיה לו כבר >> שספג כראש ממשלה.>> מכל מקום, הרעיון שהבחינה האמיתית של מנהיג הוא במדבר, בא לידי ביטוי מאוד מעניין במדרש שמות רבה, שעוסק, מתחיל בפסוק מספר תהילים: "השם בהיכל קדשו, השם בשמיים כסאו, "עיניו יחזו, עפעפיו ייבחנו בני אדם". אף שאלוהים הוא מרוחק אומר המקדש, בהיכל, בשמיים. הוא בוחן, הוא בודק בני-אדם ושואל המדרש: את מי בוחן? את מי מעמיד אלוהים בבחינה? ומסתבר שהוא מעמיד בבחינה דווקא את הצדיק, שנאמר: "השם צדיק יבחן." זה כמו תפיסה תיאולוגית מעניינת. >> מדוע הוא מכנה את אברהם ולא....>> כן, הוא לא בוחן את החלשים. הוא יודע שהם ייכשלו מראש, הוא בוחן את החזקים, את הצדיק, את אברהם למשל, סיפור העקידה ועוד. "ובמה הוא בוחנו?" ממשיך המדרש? ואומר "במרעה צאן", כאילו קראו את פילון, "בדק לדויד בצאן". אפילו נכנס דויד לסיפור שלנו. "ומצאו רועה יפה" כלומר רועה נכון והגון "שנאמר, ויבחר בדויד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן." >> אותו מזמור שהזכרתי קודם, מכאן מצטטים, מזמור עח בתהילים שאינו מזכיר שם של שום מנהיג, אף לא את שמו של משה האדם היחיד שנזכר בשמו במזמור הזה הוא דוד וכשמגיע לדוד הוא מציג אותו כרועה. >> כרועה, הוא נבחר מתוך מכלאות הצאן ושואל המדרש מה הוא מכלאות? מה פירוש המילה מכלאות? והוא אומר זה כמו מה שמופיע בספר שמות "ויכלא העם מהביא" כשמסופר על כך שהעם נצטווה, הוא התבקש, למעשה, להביא מתנות לבניית המשכן והעם מביא ומביא ומביא, עד שדי, די היה בכך ואז אמרו לעם: די ויכלא העם >> כלומר, >> [עירוב דיבור].>> מכלאות זה דבר שנסגר. מניעה כלשהי מסתבר שדויד "היה מונע הגדולים והיה מוציא הקטנים תחילה לרעות "כדי שירעו הקטנים הרכה," הוא לא שלח את כל העדר החוצה מפרעות גדולה משום שאז החזקים דוחפים את הקטנים ואת החלשים. לא, תחילה הוא מנע את הגדולים שלח את הקטנים "שירעו את הרכה'', את החלק העליון של העשב, של הדשא, שהוא הדק והנוח לאכילה. אחרי כן היה מוציא את הזקנים, "שכדי שירעו עשב הבינונית", החלק הבינוני שהוא קשה יותר אך עדיין לא קשה לאכילה לחלוטין ואחר כך היה "מוציא את הבחורים כדי שיהיו אוכלים את העשב הקשה. "אמר הקב"ה: מי שהוא יודע לרעות את הצאן, איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב". זה מה שכתוב, "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקוב עמו". ועלות >> עלות הן הצאן החלשות, אלה שמניקות בשלב הזה הן, הן מכונות עלות.>> יוצא שיש פה לקח למנהיג בכל תקופה. >> כן. >> פה מדובר על חמלה מצד אחד ומצד שני על היכולת לתת לכל אחד בציבור את מה שהוא זקוק. לא רק לרוץ עם החזקים או לא לתת לעם כולו להתפרע, אלא >> כן. >> כל אחד 'iii' וזה אני חושב תכונה יפה של דוד ומיד נראה שגם של משה מופיע באותו הקשר והקשר דוד משה עוד יפרנס אותנו ודאי >> כן. >> בהמשך הקורס כאן. ובאמת בהמשך הדברים, אומר המדרש: "ואף משה לא בחנו אלא בצאן. "אמרו רבותינו" וזה סיפור מאוד ידוע. רוב ילדינו מכירים אותו מגן הילדים >> בטוחים שהוא בתנ"ך, דרך אגב >> ואחר כך באונבסיטה מתווכחים איתך נכון? >> כן. >> "כשהיה רועה צאן של יתרו במדבר, "ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו עד שהגיע", יש פה מילה שאני לא יודע לקרוא אותה,יחיחידאית, לחסות, לכסות, יש אומרים שהמקום הזה מחסה, >> כן. >> או מקום ירוק מהמילה חסה, >> כן. >> אינני יודע "כיוון שהגיע לחסות, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון הגיע משה אצלו אמר לו: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני שעייף אתה." >> עייף, בלשון מקרא ומסתבר שגם בלשון מקרא, עייף יכול להיות גם צמא, כמו שעשיו חזר מן השדה והוא עייף כן ואז הוא מבקש לאכול, לשתות >> . אז הוא אומר "אני לא הייתי יודע שרץ היית כיוון שאתה צמא אתה. "הרכיבו על כתיפו" זו תמונה יפהפייה, "והיה מהלך "אמר לו הקב"ה: יש לך רחמים לרעות צאנו של בשר ודם "חייך אתה תרעה צאני, הוי," זה הפסוק שלנו: "ומשה היה רועה." >> ומשה היה רועה. >> והוספנו פה לדימוי הרועה למשה את הפן הזה של החמלה והרחמים, גם על גדי אחד מסכן שירוץ בעקבותיו ויישא אותו על כתפיו. יחד עם זה, מאוד מעניין, המדרש לא פוסק בכך, אלא ממשיך בעוד מסורת חשובה מאוד שמתקשרת אל הרועה. והוא טוען: "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבדקו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה." אתה לא מתחיל בקומות הגבוהות בודק דברים קטנים. "והרי לך 2 גדולי הדור שבדקן ונמצאו נאמנים "והביאם לגדולה" ומי ה2? שוב, דוד ומשה. "בדק לדויד בצאן ולא נהגם אלא במדבר כדי להרחיקן מן הגזל," הנה רעיון חדש. המדבר, צריך להבין, זה לא ישימון, זה לא צייה, זה לא מקום שאין בו עשבים, אלא זה מקום >> שמדבירים את הצאן, >> שמדבירים כלומר? >> נותנים לצאן לרעות, לאכול.>> במדבר, עלו מחוץ ליישוב זה הנקודה. >> כן.>> ודוד לפי זה, "הלך למדבר כדי להרחיק מן הגזל," כי במקומות יישוב הוא היה אוכל מרכושם של אחרים. גדרות וכיוצא בזה: "להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אחיו של דוד, כשדוד בא להילחם בגולית, אומר לו: "על מי נטשת מעט הצאן הזה במדבר." >> ההנה, הצאן ההנה במדבר>> תודה,"על מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר" ואומר לנו המדרש "מלמד שהיה דוד מקיים את דבר המשנה" >> בוודאי.>> והמשנה קובעת "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל." בהמה דקה זה צאן, זה כבשים ועזים. בארץ ישראל לא מגדלים אותם, אלא במדבריות, כדי שלא יפגעו בצמחייה. דוד ידע מה שיום אחד המשנה תקבע והוא יצא אל המדבר. "אמר לו הקב"ה נמצאת נאמן בצאן, בוא ורעה צאני," ואותו פסוק שראינו קודם "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. "וכן במשה הוא אומר: וינהג את הצאן אחר המדבר". מדוע עשה את זה אחר המדבר? "להוציאן מן הגזל ולקחו הקב"ה לרעות את ישראל, שנאמר: נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן". >> יש כאן דבר מעניין לגבי משה שהרי זה, הסיפור הזה מצטרף ל3 הסיפורים הקודמים, סיפורי החניכה שבהם ראינו את תכונתו העצומה של משה, רודף הצדק והרי פה ראינו עוד תכונה שמתקשרת לכך, לא רק שהוא רודף צדק, אלא הוא נמנע מן הגזל. >> וזה שוב, 'iii' לפנים שונות של משה, אני רוצה להדגיש לעצמנו, הנה פן אחד נוסף. מנהיג יישר דרך לא יגזול, לא מן הציבור ולא מן האחרים וזה ודאי דגם למנהיג הראוי בכל תקופה ובכל זמן. אני חושב שזה הזמן, עוד לזכור שוב את דוד.>>כן, >> דיברנו על דוד כרועה.>> ואני חושב שדמותו של דוד כרועה בתנ"ך. כרועה שנבחר להיות כמנהיג העם בהרבה יותר בולט ונאמר בצורה ישירה. בעוד שלמשה, נכון באותו סיפור שלנו בפרק ג מסופר שהוא רועה צאן יתרו, אבל לא יוצרים ישירות את המשוואה רועה הצאן, רועה העם. לגבי דויד ניכר הדבר בצורה הברורה. גם מה שאנחנו ראינו במזמור עח וגם כאן בדברי העם לדוד, כאשר שאול כבר נסתלק ואיננו והעם בא לקבל את דויד כמלך: "גם אתמול, גם שלשום בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל "ויאמר ה' לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה ויהיה לנגיד על ישראל, שים לב אגב למילה והמבי, >> א'.. >> חסרה לנו א', אבל.. >> איפה היא נעלמה, ב-א' של את? >> נעלמה ב-א' של "את" כנראה, כן, >> זה קורה במקרא. >> מה שנקרא הפלוגרפיה, כאשר שתי אותיות זהות סמוכות זו לזו, לפעמים האחת נופלת. >> ומה קורה עם "מוציא" ו"המוציא"? זה שוב דוגמא לקריא וכתיב, >> קריא וכתיב, כן. >> זה כבר פגשנו. הנה עוד פסוק שמדבר על דוד. >> כן, והנה אלוהים שמדבר כאן אל דוד, "בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל "הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את "את עמי את ישראל לאמור למה לא בניתם לי בית ארזים." שימו לב אגב מדובר כאן על שבטי ישראל, אבל בפסוק המקביל בדברי הימים כתוב "שופטי ישראל", מה שהרבה, הרבה יותר הגיוני, אגב החילופים בין ב' ו-פ' (רפויות) הם חילופים מקובלים, הם שני הגאים דומים מאוד זה לזה, רק האחד קולי והאחד אטום. ויש לנו למשל גם בכתובות שנתגלו מתקופת בית ראשון, נבש במקום נפש כן, החילופים האלה מקובלים, כן. >> וכאן כל השופטים מתוארים כאנשים שרואים את העם, >> בדיוק. >> אבל גם שוב ראינו את משה "נחית כצאן עמך", >> כן זה בדיוק לפני המזמור שהזכרתי קודם, מזמור ע"ח, שאינו מזכיר את משה והנה את אלוהים הוא הרועה, בכל זאת הפסוק האחרון של מזמור ע"ז, אולי מתוך ציפייה כבר אל מזמור ע"ח, לומר וכי אפשר שמה לא ייזכר כרועה, וכי אפשר שמשה לא ייזכר כלל בפרשת יציאת מצרים, הרי לכם "נחית כצאן עמך", נכון אלוהים הוא הרועה אבל שליחו לענייני מרעה, או שליחיו לענייני מרעה משה ואהרן, "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן". אולי נסיים את הנושא של הרועה בעוד ביטוי, מאוחר יותר וזה הביטוי של רועה נאמן, שהוא כינוי למשה רבינו והטקסט שרצינו לראות אותו, הוא מתוך מדרש איכה רבה, מדרש החורבן, שעל פיו, כאשר חרב בית המקדש, משה שעדיין נמצא בקיום כלשהו, ועוד נראה שמשה למעשה לא מת, פתח משה ואמר והטקסט הוא בארמית ואני מתרגם את זה לעברית, אבל רוצה שהציבור הקורא איתנו יראה את הארמית, ארורה את השמש! למה לא חשכת בשעה שנכנס השונא לבית המקדש? הקשיבה לו השמש, בחייך משה, הרועה הנאמן, איך אהיה חשוכה שלא נותנים לי? שמכים אותי ב-60 שוטים של אש, ואומרים לי צא והאר את עורך. השמש אומרת הייתי חייבת להעיר, למרות שלמעשה צריכה הייתה בזמן החורבן לא להעיר, מבחינתי חשוב פה הביטוי רועה מהימן, הוא באמת אחד החסידים בדור האחרון אומר, "והנה מצינו שמנהיג הדור נקרא רועה "שמשה רבינו עליו השלום נקרא רעיא מהימנא- רואה צאן נאמן". ובזה אנחנו נפרדים ממש מרועה, משה כרועה ונעבור לאירוע הבא מעמד הסנה, >> שבו משה מוצג כרועה. >> אכן כך. והנה הגענו, משה הרועה מגיע אל חורב, אל מעמד הסנה שהוא עדיין טקסט מאוד מרכזי בתולדותיו של משה וגם בכלל במחשבה היהודית לאורך כל התקופה כולה, מעמד הסנה. ובכן כך מסופר על מעמד הסנה "ומשה היה רעה את צאן יתרו חותנו כהן מדין" כבר למדנו את העניין, "וינהג את הצאן אחר המדבר", על כך דיברנו "ויבוא אל הר האלוהים חורבה". יש פה שני שמות הר האלוהים, חורבה, "וירא מלאך השם אליו בלבת אש מתוך הסנה", >> ושים לב שמדובר במלאך ונעסוק בכך בהמשך. >> וירא מלאך שבלבת, לבת אש, >> להבה. >> בלהבה, "מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש "והסנה איננו אוכל". בפסוקים האלה נעסוק בהרחבה בשל החשיבות הגדולה שלהם בביוגרפיה המשהית. אבל לפני זה שוב אי אפשר בלי יחזקאל הטרגיקן, אני מזכיר לעצמנו את אותו המחזה של המאה ה-2 לפני הספירה, שתורגם לעברית פעמיים, פעם תרגום בפרוזה וכבר קראנו תרגומו של גוטמן ופעם בשירה תרגומו של >> שלמה שפאן. >> שלמה שפאן, שהוא היה מתרגם מעולה מהיוונית לעברית ושלמה שפאן ניסה גם לשמור על משקל הטקסט ביוונית, שהוא 6 הברות מאין זה: תא תא תא תא תא תא וקצת מאלץ אותו כמובן לשחק במילים וכולי. אבל לפחות הייתי רוצה לקרוא את מה אומר משה לקהל כאשר הוא רואה את הסנה, בתרגום ניסיון להיות מוזיקלי, >> הבמה הייתה ריקה, לא היה שם סנה ו...? >> ממה שלמדתי על הבמה לא היה כלום. צריך לספר לקהל, הנה אני רואה 7 בנות, לא היו 7 בנות בכלל, הוא רואה 7 בנות. >> כן. >> וכאן הוא מספר לקהל, ונקרא אותו רגע בהתאמה, זה קצת נראה מלאכותי אבל זה בהחלט ראוי להיזכר באותו מחזה יווני, "הה, שור! מה לי האות הזה מתוך הסנה, מפליא מאוד, לא יאמן לבני אנוש. "פתאום יבער הסנה באש רבה עזה, אבל כל בד עליו נשאר שלם ירוק. מה זה? אגש אפוא, "אראה את המופת את הגדול, בו האמן יכבד מאיש". או בעצם מה אומר משה? "הה, שור!" ראה, "הה שור", שורו וראו מה האות הזה מתוך הסנה, מאוד מפליא, קשה להאמין בו, הסנה בוער באש, אבל כל בד, בד כלומר עלה, >> ענף. >> ענף, ענף נשאר ירוק. "אגש אפוא, אראה את המופת את הגדול, בו האמן", קשה להאמין לאנשים במופת הזה וכך מציג יחזקאל הטרגיקן לקהל שלו את הנס היפה הזה. אבל נחזור חזרה כעת לפסוקים של התורה ונראה כיצד הם נדונים בתורה ובמדרשים השונים. באחרונה, אני חוזר שוב על זה כבר דנו, צאן מדבר הר אלוהים חורבה, >> לא אמרנו עדיין דבר על שמו של ההר חורב שממילא מתקשר לנו עם יובש, כן חרב, >> חרבה.>> כלומר וזה נותן משמעות נוספת למילה מדבר בכל זאת, לא רק מדבר כמקום של רעיית צאן, אלא מדבר גם כמקום שמם, כן חורב מדבר. >> הנה לנו אחד האיורים הקדומים מאוד של משה והסנה הבוער, מבית הכנסת של דורה אירופוס, על גבול סוריה-עיראק, בית כנסת שחרב סביב שנת 260 לספירה לערך ואת קירותיו עיטרו ציורים של אירועים מקראיים, אפשר לראות עד היום שחזור של זה בבית התפוצות בתל אביב, זה ככל הנראה האיור של משה רואים את הלבוש המיוחד שלו, עומד ליד הסנה וצריך לשים לב לנעלים שהוא כבר הסיר מעל רגליו, נמצאים בשולי התמונה מה שבהם מעיד שמדובר פה באמת על משה, >> למרות שהסנה לא בוער באש כאן, אבל מה אני יכול לעשות. >> נכון. והנה דיברנו על שמות ההר סיני, המדרש כבר הרגיש שלהר הזה יש יותר משם 1, לא 2, לא 2, אלא 5 שמות וזה שוב דבר שמחזיר אותנו ל-7 שמותיו של יתרו, ל-10 שמותיו של משה, לריבוי השמות לדבר בעל ייחוד. הר רגיל יש לו יותר משם 1, 5 שמות יש לו: הר האלוהים ראינו בפסוק שלנו, "הר בשן" לא נדון בו, "הר גבנונים" לא נדון בו, הר חורב והר סיני, אלה 5 שמות של אותו הר שאפשר לעסוק בו מ-5 כיוונים שונים. >> אז אולי נדבר רגע באמת על העניין של הר חורב מכאן והר סיני מכאן, אנחנו יודעים הרי שהתורה, בין שהיא בוחרת בטקסטים מסויימים בשם הר חורב ובטקסטים אחרים בהר סיני, 2 השמות המובהקים של ההר הזה והנה בסיפור שלנו דבר מעניין, מצד 1 המקום מכונה הר חורב ומצד 2 מדוע דווקא סנה נבחר להיות השיח שבו מדובר, כי בכך רומזים לשמו האחר של המקום הר סיני. וזאת טכניקה מקובלת במדרש כאשר לאדם או למקום יש יותר מאשר שם אחד, נותנים שם אחד, אבל מפרשים את שמו האחר או את שמותיו האחרים, אתן לכם דוגמא: כאשר נולד עשו, כן, "ויצא הראשון אדמוני, כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשו". ניתן השם עשו ללא הסבר, אך שני השמות האחרים שלו "אדום" ו"שעיר" מקבלים את הסברם, בכך שהוא יצא כשהוא כן, אדום לוהט מבטן אמו והוא שעיר פחות או יותר כמו, כמו פודל או משהו כזה. >> לכן גם חורב וגם סיני בסיפורנו אכן כך, חדים שנות לזהות את הר סיני ויש דיונים שלמים בשאלה היכן הוא הר סיני, >> אגב, אגב אין לנו בטקסט אחד במקרא ממש חורב וסיני זה לצד זה, אבל דווקא בן סירא שמן המאה ה-2 לפני הספירה באותו ספר "חכמתי" שלו, כשהוא מגיע לשבחי הגיבורים אשר מעולם, והוא מגיע לדמותו של אליהו, הוא אומר, "השמיע בסיני תוכחות בחורב משפטי נקם", כך שפה יש לנו בתקבולת חורב מול סיני. >> וזה אחד הניסיונות שוב, לנחש איזה מן ההרים בסיני הוא אותו הר אבל אנחנו כמובן לא נעסוק בשאלה הגיאוגרפית הזאת. ובכן בהמשך הפסוק "וירא מלאך השם אליו" וכבר הערנו שמאוחר יותר נעמוד בפני העובדה, שאותו מלאך פתאום יוצג כאלוהים ויש פה איזה מין תערובת בין שץי הטובות שנדבר עליה בעוד כמה דקות, אבל בינתיים שוב המדרש, שעוסק במילים "וירא מלאך השם אליו" וכמטרתו של המדרש בכל מקום לברוח מהאנונימיות, מי היה אותו מלאך, אומר לנו המדרש "וירא מלאך השם", אמר רבי יוחנן "זה מיכאל", >> כי הוא, כי מיכאל הוא שרם של ישראל, כלומר בספר דניאל שם מופיעים לראשונה שמותיהם של שני מלאכים, מיכאל וגבריאל, וגבריאל כבר עסקנו והזכרנו בסיפורי הלידה, אבל מיכאל לפי ספר דניאל הוא שרם של ישראל, כלומר המלאך שממונה על עם ישראל. >> אבל רבי חנינה אומר זה גבריאל. >> זה גבריאל. >> וגבריאל היה מלאך של משה שכבר דיברנו עליו, שדחה את ידו מהגחלת ועוד ועוד ועוד. אבל המדרש עושה דבר נוסף, כתוב "וירא מלאך השם אליו", שואל המדרש, מהו אליו? מדוע להדגיש אליו? מלמד שהיו שם אנשים ולא ראה אלא משה בלבד, >> משה היחיד שלא, יחיד שראה. >> הוא היחיד שראה, אליו נראה המלאך ולא לאחרים. >> הגברת הנס, אם לא די לך בכך שהיה פה נס אדיר, של הסנה שאיננו אוכל, בכל זאת מוסיפים פה רכיב נוסף, המראה היה שם אבל רק משה היה מסוגל לראות בעיניו, גם מגדיל את רושם הנס וגם מדגיש את גודל דמותו >> של משה. >> של משה, הוא הנביא היחיד הוא שמסוגל לראות מלאך אלוהים ולא אחרים. >> הנה עוד ניסיון אומנותי לתאר את האירוע הזה מכל מקום, המשך הפסוק אחרי "וירא מלאך השם אליו", "בלבת אש". >> כן היתגלות באש והיתגלות באש, כלומר אלוהים מזוהה פעמים הרבה עם אש, אבל כאן יש לזה כמובן מימד נוסף, לפני שאנחנו הולכים לראות סרט, הרבה פעמים אנחנו זוכים לראות קדימונים, כלומר "בקרוב" והנה כאן יש לכם בעצם הצגה ראשונה, את העיקר כמובן נקבל במתן תורה, כאשר שוב אלוהים יופיע שם באש, אז מה שרואה משה עכשיו הוא בבחינת הצגה זעירה, עם ישראל יחזה בהצגה הגדולה בצאתו ממצרים ובהגיעו אל מרגלות ההר. >> באותו מקום כלומר... >> בוודאי. >> באותו מקום שבו משה רואה את לבת האש, יראה עם ישראל את האש הגדולה, >> כן. >> של הופעת אלוהים בזמן מתן תורה ואכן המדרש הרגיש בכך, >> כן. >> משום שהמדרש האמין בלבת אש אף שהוא יודע ש"לבת" פירושו להבה ואש לוהטת, הוא גם יפרש את זה בדרך מעניינת, "כדי ללבבו" להכין את ליבו, >> כן, יש איזה.. >> זה להכשיר את ליבו, >> משמעות שונה לפועל מזו שיש לה במקרא, מפני שבמקרא נאמר בשיר השירים "לבבתיני, אחותי כלה", היינו לקחת את ליבי, כן, גרמת לי להתאהב בך, כאן ללבבו- לחזק את ליבו. >> את ליבו, מדוע? שיבוא לסיני "ויראה אותם אישות" זה צורת רבים >> רבים, רבים של אש. >> של אש, אש רבים אישות, "יראה אותם אישות ולא יתירא מהן" אז משה כבר פה הוכן, במפגש הקטן עם מלאך וסנה למפגש הגדול, האדיר, עם אלוהים בהר סיני וזה תפקיד לבת אש ושוב המדרש חש שהסיפור שלנו בגרעינו, הוא למעשה הכנה לגבי סיפור.. >> יפה. >> מתן תורה.