בכל מקרה, תורת משה, הביטוי הזה גם מתגלגל הלאה. הוא לא נעצר במקרא, הנה דוגמה אחת מיני רבות בתוך ספרות חז"ל עצמה, במסכת סופרים, שהוא חיבור שעוסק בכתיבת ספר תורה וכל מה שקשור בו, הסיפור של חז"ל על תולדותיו של תרגום השבעים, התרגום היווני לתורה שגם אותו כבר הזכרנו כמה וכמה פעמים, הוא מדבר על מעשה בתלמי המלך, מן המלכים המצריים ההלניסטים, "שכינס "72 זקנים", תרגום השבעים מדבר על 70, 72 זה מספר מדויק יותר כי שישה זקנים מכל שבט, "והושיבם בשבעים ושניים בתים," היינו חדרים, "ולא גילה להם על מה כינסם, "נכנס אחר כל אחד ואחד מהם", בנפרד, "אמר להם, כיתבו לי תורת משה רבכם". המלך תלמי מבקש שיתרגמו לו ליוונית, השפה שהוא הכיר, את תורת משה רבכם. "נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה דעתן לדעת אחת". ובאופן פלאי מה שקשה לי מן ה-72 יהודים, שכולם בנוסח אחד iii התרגום והבאנו את זה אך ורק כדי לראות את הביטוי תורת משה ולזכור שתרגום השבעים הוא אחד המקורות שליוו אותנו וילוו אותנו לאורך השיעורים האלה בשל היותו תרגום קדום ועתיק. >> בכל זאת, משפט אחד הרי זו מסורת שיסודה כמסורת הליניסטית שבאה לפאר את תרגום השבעים, לומר לכם כמה הוא מדויק והוא בגדר כתבי קודש בניגוד לתפיסות אחרות שאנחנו רואים עדות להם בספרות חז"ל, שהם מזועזעים מן הרעיון של התרגום ליוונית, ושאין קדושה כמובן בתרגום, והוא חטא גדול. >> כמובן. ויחד עם זאת אני חושב עדיין, הביטוי 'תורת משה' הציק לחלק מהמקורות שניסו להבין מדוע התורה קרויה תורת משה, והרי דוגמא שוב מן המכילתא, הטקסטים הקדומים שבו נאמר "וכן אתה מוצא "כל דבר שאדם נותן נפשו עליו", כלומר מוכן למות למענו, "נקרא "על שמו. כי בשלושה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו". הראשון זה התורה. "נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר" במלאכי שציטטנו, "זכרו תורת משה עבדי." ואז אומר המדרש, "והלא תורת אלוהים היא. "שנאמר תורת השם תמימה משיבת נפש". למה תורת משה? "הא מה תלמוד לומר" תלמוד זה פסוק שלומדים. "מה התלמוד לומר תורת משה עבדי? "לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. "והיכן מצינו", מצאנו, "במשה שמסר נפשו על התורה? "שנאמר" ועוד נראה את זה שוב, "ויהי שם עם השם ארבעים יום וארבעים לילה "לחם לא אכל ומים לא שתה", ממש הקרבה עצמית למען התורה, "הא לפי שנתן נפשו על התורה, נקראת על שמו". ואגב גם נתן נפשו על ישראל וגם על הדיינים, אבל אנחנו עוסקים רק בעניין של תורת משה, ובכן, היא קרויה תורת משה בשל התאמצותו של משה ונכונותו להקריב את חייו למען התורה. >> אבל רבים מן הדברים שאתה מוצא בספרות חז"ל, התחילתא יש להם כבר מקרא גופו, והנה לא מעט פסוקים במקרא הם אינם גורסים תורת משה אלא תורת אדוני. כך למשל הפסוק מדברי הימים ב' י"ז, "וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת אדוני "ויסבו בכל הרי יהודה וילמדו בעם >> פה מדובר על הלויים. >> כן, והנה שוב דבר אופיני לספר דברי הימים, הפשרה. כן מצד אחד מכירים את המושג תורת משה ומצד שני תורת אדוני, אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך, והתוצאה "ובהוציאם את הכסף המובא בית אדוני מצא חלקיהו הכהן", זה הסיפור של הרפורמה של יאשיהו, מציאת ספר התורה, במקדש, מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת אדוני, ביד משה. >> אז נפתרה הבעיה בדרך הזאת, מכל מקום עוד ניסיון להבין את הביטוי תורת משה, זה שאגאל נחמד, וזה בעזרת מסורת אחרת, מהתלמוד הבבלי. "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא" לאחר מתן תורה, "בא שטן" אל הקדוש ברוך הוא, "ואמר לפניו ריבונו של עולם תורה היכן היא? אמר לו לך אצל בן עמרם. "הלך אצל משה, אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? "אמר לו משה בצניעות וכי מה אני שנתן לקדוש ברוך הוא תורה? "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה בדאי אתה?" אתה לא דובר אמת. "אמר לפניו" ריבונו של עולם "חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום." התורה הייתה קיימת עוד לפני מתן תורה. דבר שאלוהים חמד אותה >> על פי פירוש לספר משלי, משלי פרק ח'. >> "אתה משתעשע בה בכל יום. הקדוש ברוך הוא התורה היא ספר העינוג שלו. "אני אחזיק טובה לעצמי?" והוא אמר שהתורה אצלי? "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הואיל ומיעטת עצמך" כלומר הצטנעת, "תקרא על שמך, שנאמר, זכרו תורת משה עבדי". יש פירוש אחר לשאלה מדוע התורה קרויה על משה. מזה למדנו שוב משהו על תכונותיו של משה דרך המדרש. >> עוד פעם ועוד פעם iii של משה. >> ולא נאמר עליו שהוא היה ענו מכל אדם אשר על פני האדמה? אגב זה מקום להזכיר, אולי גם נשמע משהו, את הפיוט הידוע יגדל אלוהים חי. הפיוט הזה שמופיע ברוב הסידורים של עדות ישראל נתחבר בידי פייטן בשם דניאל בן יהודה דיין, ויש בו מספר בתים לא זוגי, לכן בהרבה מאוד מסורות הוסיפו בית נוסף, שהוא "מתים יחיה אל ברוב חסדו, ברוך עדי עד שם תהילתו", זה הנוסח הרגיל, והוסיפו, "אלה שלוש עשרה לעיקרים הן הן יסוד דת אל ותורתו, תורת משה אמת "ונבואתו, ברוך עדי עד שם תהילתו." כי הפיוט הזה עוסק בעיקרי האמונה בעקבות הרמב"ם, וכיוון ששלוש עשרה הוא מספר לא סימטרי, רצו להגיע לבית ארבעה עשר, והבית הארבעה עשר מזכיר את תורת משה, אולי זה הזמן לשמוע קטע קצר, פייטן ששר את השורה האחרונה בפיוט 'יגדל'. "אלה שלוש עשרה "אלה שלוש עשרה "לעיקרים "הן הם יסוד דת אל "ותורתו "תורת משה אמת "תורת משה אמת "ונבואתו "ברוך "עדי עד השם "תהילת.". ובכן לאחר מתן תורה, בוא נעבור כעת לכל לאותו חלק בספרות התורה שמדבר על מתן החוקים, ונראה את חלקו של משה בסיפור הזה, ושוב תוך התנצלות שלא נעסוק בכל היסודות והמרכיבים של אותם סיפורים. כך למשל חלק מעשרת הדיברות מספר שמות. אז זה הדיבר שעוסק בשבת. "זכור את יום השבת "לקדשו. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, "ויום השביעי שבת להשם אלוהיך לא תעשה כל מלאכה "אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. "כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי. "על כן ברך השם את יום השבת ויקדשהו". >> שימו לב לטעם שבעטיו ניתנת השבת אם כן, כי ששת ימים, חזרה לסיפור הבריאה הפותח את ספר התנ"ך. >> כן. וזה הנוסח של הדיבר בספר שמות. והנה להפתעתנו בספר דברים >> "שמור את יום השבת לקדשו" קודם כל מיד אתם רואים המילה הראשונה כבר שונה, לא זכור כי אם שמור, "שמור את יום השבת לקדשו כאשר ציווך אדוני אלוהיך ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך, ויום השביעי שבת לאדוני אלוהיך "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך "וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ועמתך כמוך". "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים "ויוציאך אדוני אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה על כן "ציווך אדוני אלוהיך לעשות את יום השבת." כלומר ההנמקה בדיבר כפי שניתן בספר דברים ביציאת מצרים. מעניין שבריאת העולם מכאן ויציאת מצרים מכאן, הם שני, אולי, המאורעות ההיסטוריים החשובים ביותר שספר התורה מדבר בם. ולא פעם, אם כן, מודגשת הבריאה ומיד לאחריה יציאת מצרים. וזו דוגמא לכך. וספר דברים, בהיותו ספר מאוד מאוד סוציאלי, מאוד דאגה עמוקה לאדם הפשוט, לאדם העמל וגם לגר, אז ספר דברים מעדיף את ההנמקה הזאת ולא את ההנמקה שבבריאה, כן. >> אז עולה שאלה מאוד קשה. מה קרה בדיוק בהר סיני. האם אלוהים היה אומר 'שמור' הוא אמר 'זכור'. כמובן לפי המדרשים ופה הבאנו בתחתית השקופית את מה שאמר המדרש 'לקח טוב' "שמור וזכור "בדיבור אחד נאמרו". כלומר בנשימה אחת נאמרו גם נוסח דברים גם נוסח שמות, מה שהאדם אינו יכול לעשות, אבל אלוהים כמובן יכול לומר שני דברים במקביל. >> אחד דיבר אלוהים, שניים זו שמעתי. >> אז פה אולי באמת המדרש לפחות מוכן לטעון ששני הנוסחים נאמרו בעת ובעונה אחת ואין פה שינוי שמשה הכניס. מאידך גיסא, הנה ניסיון יפה להראות שמור וזכור בדיבור אחד, מאוד יפה, מכל מקום, מאידך גיסא, במקומות אחרים נדמה שמשה מתערב בחוקים של ספר שמות ומנסח אותם בדרך חדשה בספר דברים, וכך הוא פותח את מערכת החוקים. "ושמרתם", אומר משה, "לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי" משה מדבר, "נותן לפניכם היום. אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ "אשר נתן השם אלוהי אבותיך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. חד וחלק מי שמדבר פה הוא משה, הוא מודיע מה המצוות. הוא מכניס שינויים בנוסח ספר שמות. בוא נבדוק. >> כן. והנה למשל, החוק הראשון המופיע בפרשת משפטים, בספר שמות מיד לאחר עשרת הדיברות, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם "כי תקנה עבד עברי". מעניין שספר שמות לא קושר כאן את מצוות עבד העברי עם יציאת מצרים, עם השחרור מעבדות, אבל בכל זאת, המיקום שלו רומז לכך. כן, "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשבעית יצא לחופשי חינם". כמובן אחרי זה יש פירוט של סעיפי משנה וחוק האמה שאיננה משתחררת ואיננה יוצאת כדיני העבד וכולי. אבל והנה "אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני "את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי, והגישו אדוניו אל האלוהים" כלומר, מחוייבת כאן נוכחות של אלוהים, כנראה מקדש או משהו מעין זה, כן, "והגישו אדוניו אל האלוהים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע "אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם." כן, הבאנו בקיצור את החוק הזה >> מספר שמות. >> מספר שמות, ועכשיו נראה מה קורה בחוק המקביל בספר דברים כאשר משה מביא את הדברים. "כי ימכר לך" כבר הבדל. לא 'כי תקנה עבד עברי', אלא כי ימכר לך. לספר דברים כל כך לא נוח העובדה שאתה הולך וקונה לך מרצונך עבד, אז הלכת ברחוב ונפל עליך עבד. "כי ימכר לך אחיך העברי", אחיך גם אחיך, שימו לב, "או העברייה", הו מעניין, "ועבדך שש שנים." כלומר גם העברייה כאן היא לא כחוק האמה בספר שמות שהיא בעצם נישאת לאדון, אלא כאן זו שוב אמה למטרות עבודה. לכן היא כן תצא לחופשי כמו העבד אחרי שש שנים. "ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו "חופשי מעמך. וכי" והעיקר בספר דברים, שוב הערך הסוציאלי של ספר דברים. "וכי תשלחנו חופשי מעמך "לא תשלחנו ריקם. העניק תעניק לו "מצאנך מגורנך ומיקבך אשר ברכך אדוני אלוהיך תתן לו." כן, וזה באמת, אתם הרי זוכרים שגם ביציאת מצרים הרי אנחנו תבענו את זכותנו לקבל את פיצויי הפיטורין מן המצרים כהכנה לחיים, שהרי אם עבד יוצא בלא לקבל פיצוי, איך יתחיל את חייו מחדש? זו דאגתו של ספר דברים. ובעניין עבד העולם, גם כאן שינוי. "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך", כלומר אין כאן אפשרות שהאדון נתן לו אישה כי האישה היא שם בספר שמות כנענית כנראה, לא ניכנס לזה, "כי טוב לו עמך, ולקחת את המרצע" איפה אלוהים? אלוהים נעלם. מפני שעל פי תפיסת ספר דברים, אפשר לעבוד את האלוהים רק במקום אחד. ואתה לא תטלטל עבד ממטולה או מעפולה לירושלים כדי לרצוע את אוזנו, לכן ספר דברים אפשר להסתדר במקרה הזה גם בלא נוכחות האלוהים. "ולקחת את המרצע ונתתה באוזנו ובדלת והיה לך עבד עולם "ואף לאמתך תעשה כן, כלומר שוב האמה גם כן משתחררת, ואם רוצה להישאר כאמה לעולם, צריך גם את אוזנה לרצוע. אתם רואים שזו ממש פרשנות על החוק שבספר שמות. >> הנה דוגמא אחת בודדת, >> מיני רבות. >> מיני רבות, וכל מטרתנו רק להראות את התפקיד הגדול של משה בעיצוב חדש של חוקי ספר שמות, בספר דברים שהוא נאומו הגדול שלו. אז נחזור לסיפור העלילה, מה קורה כעת בסיפור מתן תורה בהר סיני. "ויאמר השם אל משה עלה אליי ההרה, והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה "אשר כתבתי להורותם. ויקום משה, ויהושע משרתו, "ויעל משה אל הר האלוהים. ולזקנים אמר שבו לנו בזה "עד אשר נשוב אליכם. והנה אהרון וחור עמכם." >> יש פה כמה שחקני משנה. ממלאי מקום. >> אהרון וחור נשארו עם העם, "מי בעל דברים יגש אליהם." כלומר, לענייני משפט מריבות ילכו לאהרון וחור. "ויעל משה אל ההר, ויכס הענן את ההר. "וישכון כבוד השם על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן "ומראה כבוד השם כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. "ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה." ומה קרה באותם ארבעים יום וארבעים לילה? יש מסורות אגדיות רבות שמנסות לפענח את התופעה המופלאה של משה שיושב בתוך הענן על הר סיני, בתוך האש, בתוך כל הרעדים הגדולים, הנה תמונה שמנסה להראות לנו את החוויה הגדולה של משה בהר סיני, ונזכיר רק אחת מן המסורות הרבות, כי זה נושא כמעט להרצאה שלמה, >> ברור. >> משה והר סיני. "ואמר רבי יהושע בן לוי", תלמוד בבלי. "בשעה שעלה "משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא 'ריבונו של עולם "מה לילוד אישה בינינו?'" בשר ודם. "אמר להם: לקבל תורה בא. "אמרו לפניו 'חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים "וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?'" יש פה מסורת שהתורה הייתה קיימת כבר אלף דור לפני מתן תורה. כיוון שמבריאת העולם עד משה יש 26 דורות, משמע ש-974 דורות לפני שנברא העולם, לפני שהתחיל הזמן, יש פה בעיה מורכבת, כבר הייתה התורה. והיא חמדה גנוזה, דבר שאלוהים חומד, דבר שהיה גנוז עמו, אתה מבקש לתת לבשר ודם? "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'החזיר להן תשובה. "אמר לפני ריבונו של עולם, מתירא אני שמא ישרפוני "בהבל שבפיהם". המלאכים הם אש לוהטת. "אמר לו 'אחוז בכסא כבודי "וחזור כלומר החזר להם תשובה. ואז משה אומר "אמר לפניו ריבונו של עולם. תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה "אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים." אמר למלאכים "למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? "שוב מה כתוב בה? כבד את אביך ואת אמך. אב ואם יש לכם? "מיד הודו לקדוש ברוך הוא" שאכן >> נפלא. >> זו מסורת מאוד יפה, אבל היא חלק קטן משורה ארוכה של מאבקים בין משה לבין המלאכים על מתן תורה, גם השטן ניסה למנוע, גם המלאכים ניסו למנוע אבל התורה ניתנה. ומשה יורד עם התורה, הסיפור ממשיך. >> אגב, אתה רוצה לתת לנו רגע שיעור במתמטיקה, עשרים וכמה דורות האלה שלפני, איך הגיעו לחשבון הזה של 26 דורות? >> מאדם ראשון >> מאדם עד נוח 10 דורות מנוח ועד אברהם הגענו ל-20. >> מאברהם ליצחק, ליעקב, ללוי, לקהת, לעמרם, למשה, 26 דורות, 26 זה גם בגימטריה שם האלוהים, אז אולי גם בזה אפשר לומר משהו. >> ואלף פחות 26 זה 974 דורות. יפה. >> זה גם אני יודע. >> מכל מקום, יש בתורה, וכדאי להזכיר זאת, עוד ארבעה סיפורים שבהם מתעוררת שאלה משפטית שמשה לא ידע כיצד להשיב עליה, עם עוד ארבעה תקדימים, בואו נמנה אחד לאחד ונראה כיצד הם מבינים את תפקידו של משה בסיפור הזה. >> בעלי המקרא יודעים יפה מאוד שהחוקים הרי אינם עונים על כל הצרכים ותמיד עולות בעיות, והרי לתקדים יש תפקיד רציני בכל מערכת משפט. התקדים מקבל הרבה פעמים תוקף של חוק. והנה מה לעשות, וגם במקרא יש לנו תופעה דומה, אבל ראו את הפתרון של המקרא לשאלה מה קורה כאשר מתעוררת שאלה שאין תשובה עליה בחוקים הכתובים. >> אגב בסיפור הזה עסקנו בהרחבה שדיברנו על שאלת משה והריגת המצרי, אבל לא נשוב לכך אלא נפנה את המתעניינים לאחד השיעורים הראשונים, והנה בספר ויקרא במהלך הנדודים במדבר, "ויצא בן אישה ישראלית והוא גם בן איש מצרי, בתוך בני ישראל וינצו", יתקוטטו במחנה "בין הישראלית ואיש הישראלי." >> יש לך את כל הפרטים של התיק ממש. מי האיש, ומי איש ימינו. וכולי וכולי. >> ומה היה העברה? "וייקוב" "בן האישה הישראלית את השם, ויקלל "ויביאו אותו אל משה ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. "ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי השם." אין להם תשובה. ממתינים עד שהאלוהים ישיב מה לעשות, "וידבר השם אל משה לאמור הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה "וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו, ורגמו אותו כל העדה". ואכן בסופו של דבר "וידבר משה אל בני הישראל ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו אותו אבן "ובני ישראל עשו כאשר ציווה השם את משה." >> כלומר כל החוקים הם אלוהיים ולפיכך גם התקדימים הם אלוהיים, ולא תקדימים פרי החלטה של בית משפט בשר ודם. >> את זה נראה גם בסיפורי התקדימים הבאים שנעבור עליהם ביעף כדי לראות שהמסורת הזו חוזרת על עצמה, ודוגמה אחרת היא מה שקרה במדבר כאשר לראשונה קיימו את מצוות קורבן פסח. >> והיו אנשים שלא יכלו לקיים את המצווה. >> "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם," נגעו בגופות, "ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. "ויקרבו לפני משה ולפני אהרון ביום ההוא ויאמרו האנשים ההמה אליו "אנחנו טמאים לנפש אדם. למה נגרע "לבלתי הקריב את קורבן השם במועדו בתוך בני ישראל" הם רוצים להקריב קורבן הפסח. "ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצווה השם "לכם." משה לא פוסק לבד. הוא אומר חכו עד שנקבל תשובה מבית דין עליון אם תרצה, בית דין של מעלה, וזה המאפיין את סיפורי התקדים, ובאמת לא נעסוק בשאלה מה הייתה התשובה וכולי, אלא בעובדה שמשה אומר חכו ואשמעה. המדרש עומד על הבטחון הגדול של משה עמדו ואשמעה מה יצווה השם לכם. מנין לך משה הבטחון >> שאלוהים ידבר איתך. >> כן. ספרי במדבר אומר "עמדו ואשמעה- כאדם שאומר אשמע דבר מפי רבי." אני ארוץ לרב ואשאל אותו. "אשרי ילוד אשה" >> משה. >> "שכך היה מובטח, כל זמן שהיה "רוצה היה מדבר עמו". איזו אנטימיות בין משה לבין האלוהים. אין לו ספק, שאלוהים יענה ואכן גם כך קרה בסיפור הזה. והתרגום השלישי. >> "והיו בני ישראל במדבר וימצאו "איש מקושש עצים ביום השבת ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרון ואל כל העדה". ושוב נוסחא שראינו כבר בתקדים הראשון, "ויניחו אותו "במשמר כי לא פורש מה יעשה לו ויאמר ה׳ אל משה "מות יומת האיש רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה "ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה וירגמו אותו באבנים וימות "כאשר ציווה ה׳ את משה". >> יש יותר מדי רגימות, אתה יודע, כבר רגמנו שני אנשים תוך 5 דקות האחרונות ומסתבר שגם משה רבינו, לפי אחד המדרשים, חש באכזריות המסוימת האפשרית של זה, כי ראה, אומר מדרש התנחומא במהדורה של שלמה בובר, "כל חייבי כריתות", כל מי שחייב עונש כרת, זה עונש של מוות בידי שמים, כגון חילול שבת או יום הכיפורים. "כל חייבי כריתות שלקו", אם הלקו אותם, "נפטרו מידי כריתתן", כלומר הם כבר לא חייבי כרת בתנאי שהלקו אותם, שנאמר על הנענשים, "והפילו השופט ארבעים יכנו לא יוסיף". זהו העונש הגרוע ביותר של 40 מלקות ומי שלוקה 40 מלקות כבר לא ייענש בעונש כרת. "וכן אתה "מוצא על כל דבר ודבר שציווה הקדוש ברוך הוא את משה", יש "אזהרות" ויש "עונשין". אין עונשים אדם אם לא מזהירים אותו תחילה. "כתיב בשבת", אז '"זכור את יום השבת'", זו "אזהרה "והעונש מחלליה מות יומת", ועכשיו לסיפור שלנו. "באו למדבר ומצאו מקושש, "ולא היה משה יודע באיזו מיתה הוא נהרג. אמר הקדוש ברוך הוא מות יומת האיש "'רגום אותו באבנים. מיד עמד משה בתפילה", ומיד נדבר על משה המתפלל, "ואמר ריבונו של עולם, אם יחטא אדם מישראל כך הוא נסקל?". אנחנו פה נתחיל לסקול אנשים על כל דבר ודבר? "הרי הם מתכלים, "עשה להם תקנה, אמר לו", אוקיי, "ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן". כלומר, רחמיו של משה על העם, תפילתו אל האלוהים המירו עונשי כרת שהם איומים. פה הוא נשקל הרבה יותר, 40 מלקות או ליתר דיוק 39 מלקות, כדי לא לטעות בספירה, כדי לא להכביד, אבל שוב גדולתו של משה. וחוצפתו אם תרצה, פונה לאלוהים ומוחה על גזר הדין האכזרי הזה והאלוהים נענה לו. והסיפור האחרון של התקדימים. >> מעשה בנות צלופחד, במדבר פרק כ"ז. "ותקרבנה בנות "צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחות מנשה בן יוסף "ואלה שמות בנותיו מחלה נועה וחוגלה ומלכה ותרצה". שוב, ראו תיק ממש מפורט עם כל הפרטים הכתובים על גב התיק, "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח "אוהל מועד לאמור". יש להם תלונה, יש להם סוגייה מעניינת מאוד. "אבינו מת במדבר "והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה׳ בעדת קורח", על קורח נדבר בהזדמנות אחרת, "כי בחטאו מת "ובנים לא היו לו". >> בנים זכרים לא היו לו. >> ודאי. "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין "לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחיי אבינו". בנות לא יורשות, בנים יורשים בדרך כלל אבל במקרה שלנו. "ויקרב משה את משפטן לפני ה׳ ויאמר ה׳ אל משה לאמור "כן בנות צלפחד דוברות", הן צודקות, "נתון תיתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם "והעברת את נחלת אביהן להן". >> ושוב העיקר הוא שמשה פונה לאלוהים. הוא עצמו לא יחוקק חוקים מבחינתו שלו. >> ודאי. >> אם כי יש פה בעיה עם פסוק ב'. הן באות 'ותעמודנה לפני משה 'ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים לכל העדה'. הייתי מצפה שהסדר יהיה הפוך, התחילו בכל העדה, עברו לנשיאים, עברו לאלעזר והגיעו למשה בסוף. למה הרישום הוא ממשה מטה אל כל העדה? על זה עומד באמת המדרש ספרי זוטא, שבו אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון, "וכי יש בעיניך", עולה על דעתך, "משהלכו אצל משה הלכו" אחר כך "אצל אלעזר "והלכו אל הנשיאים וכל העדה? אלא בתחילה הלכו אצל שרי עשרות, אמרו להן לא יודעים, הלכו שרי חמישים אמרו אין אנו יודעין, הלכו אצל שרי מאות אמרו אין אנו יודעין, "הלכו אצל שרי אלפים וכולי" וכולי עד "שהלכו אצל אלעזר אמר להן אין אני יודע, "ניהגן אליעזר" >> אלעזר כמובן. >> פה כתוב אליעזר. >> כן, כן. >> "והוליכן אצל משה. "ואף משה אמר אין אני יודע", כי מה אומר הפסוק? "תלמוד לומר ויקרב את משפטן לפני השם". כל ההיררכיה ומשה עדיין מודה שאינו יודע, נפנה למעלה. >> גם זה ערך גדול, כלומר האמירה אינני יודע. >> ומיד נראה שחלק מהמקורות מדגישים את העובדה, אבל נסיים את הסיפור של בנות צלפחד. >> כן, מסתבר שעניין בנות צלפחד לא נפתר בסוגייה הזו, אלא עולה סוגייה נוספת והפעם דווקא ראשי השבט הם שמתעוררים לעלות את הסוגייה בפני משה. "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחות בני ״יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל" >> ומה הם טוענים? >> "ויצו משה את בני ישראל על פי ה׳ לאמור כן מטה בני יוסף דוברים". כן, מה הם טוענים? אם הבנות, חלילה, תינשאנה לאנשים מחוץ לשבט, הנחלה תיפול בשבט אחר. לכן, "זה הדבר אשר ציווה ה׳ לבנות צלפחד לאמור לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך "למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים", הן יכולות לבחור את מי שהן רוצות אבל מהמשפחה שלנו. "כאשר ציווה ה׳ את משה כן עשו בנות צלפחד". נפלא. >> בכל ארבעת סיפורי התקדימים מדגישים שמשה לא פסק מדעתו, אלא העביר את זה תמיד כלפי מעלה וגם כשלא ידע, אמר אינני יודע. >> להדגיש כל החקיקה היא אלוהית ללא יוצא מן הכלל. >> והתרגום הארמי לתורה, שעדיין לא נתקלנו בו בכתב יד ניאופיטי, הוא תרגום נוסף בצד יונתן שדיברנו עליו רבות, יש תרגום נוסף שנמצא בכתב יד בספריה בשם ניאופיטי בוותיקן והוא מסכם את ארבעת הסיפורים במסורת הבאה בתרגום חוזר לעברית. וזה סיפור המקלל, "אחד מארבעת המשפטים שניצבו לפני משה "וגזר עליהם על פי דעת עליון", ומיוזמתו. "בשניים מהם היה משה זריז ובשניים מהם היה משה מתון, "ובאלה ובאלה אמר לא שמעת'", כלומר לא למדתי. "בעניין הטמאים שלא יכלו לעשות את הפסח", זה עניין של קורבן, "ובמשפטן של בנות צלפחד", עניין של נחלות, "היה משה זריז, ״משום שהיה משפטם בדיני ממונות". מיד הוא פנה וביקש תשובה. אבל, "בעניין המקושש שחילל את השבת במזיד "ובעניין המקלל שנקב את השם הקדוש בחרפות היה משה מתון, "משום שהיה משפטם דיני נפשות". לכן הם במשמר וממתינים. "כדי ללמד את הדיינים העומדים לאחר משה שיהיו זריזים בדיני ממונות "ומתונים בדיני נפשות, שלא יהיו הורגים במהירות "מי שראוי לו", לדעתם, "להיהרג בדין, שמא תמצא לו זכות ממקום אחר בדין". ומה שכבר אמרת, "שלא יבושו לומר לא שמענו, "שהרי משה רבם אמר לא שמעתי". ואם משה היה מספיק צנוע לומר אינני יודע, קל וחומר כל אחד ואחד ילמד את הלקח מהסיפורים האלה. >> גם הורים. >> גם הורים, גם פרופסורים, גם אנשי פוליטיקה כל אחד ואחד, לומר אינני יודע זה לא בושה. >> כן, נכון. >> והנה שוב חוזרים לנקודה שבעצם כל המצוות שניתנו, הם ניתנו מפי השם באמצעות משה. כך נחתם ספר ויקרא, "אלה המצוות אשר ציווה ה׳ את משה אל בני ישראל". וכך נחתם ספר במדבר, "אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה "ה׳ ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו". ואולי כדאי לסכם את הנושא הזה של משה והחוקים בדבריו היפים של פילון, בחלק ב' של הביוגרפיה ׳חיי משה׳. עד היום עסקנו רק בחלק א', אבל חלק ב' עוסק בסוגיות נוספות. יש פרק שלם על משה המחוקק. >> "אחיות לסגולת החקיקה, "הן ארבע סגולות אלה: אהבת הבריות, אהבת הצדק, "אהבת הטוב ושנאת הרע, כי אמנם הוא", כלומר משה, "הטוב שבכל המחוקקים שבכל הארצות, "הן בקרב היוונים והן בקרב הברברים", או הברברים, "וחוקיו מעולים ואלוהיים באמת כי אינם פוסחים על שום עניין חשוב, "והנה הוכחה מכרעת, כל מי שיעיין בכובד ראש בחוקיהם "של שאר המחוקקים ימצאם מתערערים בשל אלפי סיבות, מלחמות, "משטרים רודניים או אסונות אחרים, ואילו הוא לבדו חוקיו היציבים והאיתנים "הקבועים כחרוטים בחותם הטבע עצמו, עומדים בתוקפם מן היום שנכתבו ועד עתה, "ואנו תקווה שהם יעמדו בעינם לעולמי עולמים כבני אלמוות, כל עוד יתקיימו השמש והירח "וכל השמיים והעולם". >> כן, וזה כמובן חוקי משה. אלוהים לא משחק פה תפקיד, אבל גם פה יש משהו מאוד אפולוגטי בהשוואה לחוקים בעולם היווני וכל כיוצא בזה. קטע טוב מאוד לסיים בו את הפרק על משה ומתן חוקים.