נמשיך במסע, מסע המסהים וניסיונות והפעם אנחנו >> במסע נגיע למסה. >> נגיע במסע למסה, אלא שכאן נעשה קפיצה גדולה אל סיפור שמופיע בספר במדבר שעדיין לא הגענו על פי סדר המקראי והוא סיפור מי מריבה, מסתבר שסיפורים על מים שהוצאו מסלע ומה שקרה בעקבותיהם מופיעים גם בספר שמות שבו אנחנו עומדים, במקום הקרוי מסה ומריבה, וגם בספר במדבר במקום הקרוי מי מריבה. >> שם כל כך דומה ומעשה כל כך דומה וכמובן נשאלת השאלה הדמיון כה גדול, ומה בכל זאת ההבדלים שהצדיקו, שילובם של שני סיפורים שכאלה במהלך מסעותיהם של בני ישראל במדבר.>> אז מה שנעשה כאן, ננסה להשוות בין שני הסיפורים, תחילה נקרא כל אחד בנפרד, לאחר מכן נפרק אותם לחלקיהם ונראה להשוות לראות לאן ההשוואה הזאת מגיעה. ובכן, >> רק נזכיר לעצמנו שאחרי שני נסיונות שניסה אלוהים לפי המקרא את בני ישראל, ניסה אותם במערב וניסה אותם במן. עכשיו בני ישראל ינסו אותו, כלומר זה הופך עכשיו להיות שיא החוצפה. לא רק שאתם לא עומדים בנסיונות שאני מנסה אתכם, אלא אף אתם מנסים אותי. "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים "ואין מים לשתות העם", כלומר כבר ניסה אותנו פעם במרה במים ועכשיו הוא מנסה אותנו במים. "וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה "ויאמר להם משה מה תריבון עמדי "מה תנסון את אדוני", כלומר יש כאן, שימו לב 'שויאמרו תנו לנו מים ונשתה' לא תן לנו מים ונשתה, כלומר ולכן משה מתייחס כאילו לא רק >> אליו מתלוננים אלא גם לאלוהים >> כנגדו התלוננו אלא גם אל האלוהים. "ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה "העליתנו ממצרים", שוב בעצם בקיצור, מה שראינו קודם לכן הנוסטלגיה, לימות מצרים, "להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא. "ויצעק משה אל אדוני", שוב הוא מסכן ניצב בין העם לבין האלוהים, "לאמור מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני". אגב ראינו שבמסורות קודמות שילבו גם כן את הרצון לסוקלו, בעצם שאבו את הפרט הזה מן הסיפור הזה. >> מכאן, המשך הסיפור. >> "ויאמר אדוני אל משה עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל", מפני שנס גדול שכזה מחייב נוכחותם של עדים לנס. "ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת". כבר הזכרנו בעבר, שהמטה הזה הוא לפעמים מטה האלוהים ולפעמים מטה משה וזה מטה כבר שיש לו היסטוריה, >> וצפייה שהוא יעשה משהו מופלא. >> צפייה שהוא יעשה משהו מופלא כי הוא כבר עשה משהו מופלא. וזה יכול להיות רכיב קצת מסוכן, מפני שאולי מייחס חס וחלילה כוחות לחפץ ולא לאלוהים שעושה את הניסים. על כל פנים, ממשיך אלוהים ואומר "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם "ויעש כן משה לעיני זקני ישראל". העדים, "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את אדוני "לאמור היש אדוני בקירבנו אם אין". זה סיום כה חריף לסיפור הזה, קודם כל שם המקום שייקרא כך מכאן ועד לאחרית הימים, יזכיר לנו תמיד את החטא הגדול שעשינו. ומלבד כך, פה מדגישים ומציינים מה החטא, השאלה הזאת 'היש אדוני בקירבנו אם אין', וכי לא ראיתם כבר מספיק פעמים שאני בקירבכם? קרעתי לכם את הים, הטבעתי את המצרים, נתתי לכם מים במרה, הורדתי לכם מן מן השמים ואתם עדיין בחוצפתכם כי רבה שואלים 'היש אדוני בקירבנו אם אין'? זה סיום >> מותר לסנגר על העם קצת? >> בבקשה. >> טוב, הם יצאו ממצרים, מצרים כל עבודת האלוהים שמה היא פסלים ודמויות, ובאמת בסיפור, מיד נראה, סיפור העגל הם רוצים אל ממשי. מה יוכיח להם שיש אלוהים בקירבם, אם הם לא רואים אותו כפי שהתרגלו לראות? אז אולי בזה קצת >> כן, אנחנו עדיין בתהליך החינוך שאלוהים לאט לאט מנסה לחנך אותם, תהליך קשה. >> אוקיי בכל מקרה, אני חושב שזה הזמן הנכון לרגע לשמוע שיר שמרבית ילדי ישראל מכירים אותם מילדותם וזה השיר על משה שהכה בסלע ויצאו ממנו מים ונשמע כמה שורות ממנו, כדי להיזכר בדרך שבה הסיפור הזה התגלגל אל גני הילדים של ילדותנו, אולי גם של הצופים שלנו ובניהם שלהם. "ומשה הכה על סלע "ויצאו ממנו מים, "מים, במטה היכה על צור "ויצאו ממנו מים, מים "במטה היכה על סלע ויצאו ממנו מים, "מים, במטה היכה על סלע ויצאו ממנו מים, "מים". מה קורה בסיפור המקביל בספר במדבר פרק כ'. "ויבואו בני ישראל כל העדה ממדבר צין" כאן זה לא מדבר סין, כאן זה מדבר צין. "בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמות שם מרים ותיקבר שם", אגב כך מזכירים לנו את מות מרים. "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון", כאן זה על משה ועל אהרון, לא תלונה כלפי משה, אלא על משה ואהרון "וירב העם עם משה ויאמרו לאמור "ולו גווענו בגווע אחינו לפני אדני", כן ושם הזכירנו לנו את מצרים ואילו כאן 'נגווע אחינו לפני אדוני', "ולמה הבאתם את קהל אדני אל המדבר הזה "למות שם אנחנו ובעירנו" >> בעירנו זה הצאן והמקנה. >> הצאן וגם שם הרי הוזכר הרי המקנה. "ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון "ומים אין לשתות". כלומר, גם לקחתם אותנו ממצרים וגם אתם מביאים אותנו למקום לא כמקום שהובטח לנו, שיהיה כה טוב ונאה ויפה. "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד", כאילו הם ממש נסים על נפשם, מפני הקהל הרודף אותם. "ויפלו על פניהם", מיואשים למדי, בתפילה הם נופלים על פניהם "וירא כבוד ה' עליהם. "וידבר ה' אל משה לאמור, קח את המטה והקהל את העדה", שוב כאן 'קח את המטה' אבל לא ניתן למטה איזה תואר כן, רק המטה. "והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך "ודיברתם אל הסלע לעיניהם "ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם". >> פה זה לא משה הכה בסלע, משה דיבר אל הסלע. >> כאן אין לנו שיר, לא משה לא מכה בסלע אלא היה אמור לדבר אל הסלע, אדרבא לקחת את המטה בידו אך לא לעשות בו שימוש, למען יווכחו לדעת שאין כוח במטה, המטה לא משרת את הנס, אךא רק לדבר אל הסלע. "ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר ציווהו "ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע", עד עכשיו נדמה לנו שהכל טוב אבל פתאום "ויאמר להם שמעו נא המורים", כן המורדים כן, "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים "ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם". כלומר, >> נאמר לו לדבר והוא היכה ועוד פעמיים. >> והוא היכה פעמיים ומשה פשוט קילקל לאלוהים את מערך השיעור. כן, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", אל תשכחו שאנחנו נמצאים בקדש, גם מדרש השם קדש כאן, "לעיני בני ישראל לכן "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם", כן מרים כבר איננה ועכשיו גם אתם לא תזכו להיכנס לארץ, גם אתה, גם אהרון אחיך. "המה מי מריבה", שוב שם המקום שממחיש וינציח את החטא הזה של בני ישראל, "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' "ויקדש בם". >> למען האמת יכולנו בסיפורים האלה להאריך עד מאוד, אבל מה שנעשה כעת נשווה את השניים, בחלקים חלקים ונתמקד בהשוואה. וכמה וכמה מילים על תפקידו של משה בסיפור ןגם השאלה מדוע אהרון נענש? לפי מה שראיתי כאן רק משה הולך. משה הוא המדבר, משה הוא המכה ובכל מקרה אהרון נענש, אולי גם על זה נדבר וכעת נשווה בין שני הסיפורים יחידה אחרי יחידה. הפתיחה, מסה ומריבה, "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי השם ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם". מי מריבה, "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון "וישב העם בקדש ותמות שם מרים ותיקבר שם ולא היה מים לעדה...". פתיחה די דומה >> אגב, אפשר לראות את שינויי הסגנון כמובן, בזה מדובר על עם, בזה מדובר על עדה, כן יש כאן סגנונות שונים. >> פה סין וכאן צין. >> כן, כן. >> בכל מקרה מזכירים פה את מות מרים וראוי לנו להיזכר גם במסורת שכבר פגשנו, כשעסקנו במרים, של דברי רבי יוסף שאומר שלושה "שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל", מנהיגים טובים, "ואלו הן, משה אהרון ומרים, "ובזכותן ניתנו להם", לעם, "שלוש מתנות טובות, הבאר, "המן, וענני כבוד, המן בזכות משה, הבאר בזכות מרים ובזכות אהרון ענני הכבוד, "מתה מרים ופסקה הבאר... וחזרה בזכות משה ואהרון". וזה הסבר, >> הסבר בסמיכות לפרשיות,כן. >> מדוע נזכרת דמות מרים באמצע העיסוק כאן, אבל נחזור להשוואה שלנו בין שני הסיפורים. "מסה ומריבה". >> "וירב העם עם משה ויאמרו "תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי "מה תנסון את ה' ויצמא שם העם למים וילן העם על משה "ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני "ואת מקני בצמא. מי מריבה..." >> "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון "וירב העם עם משה ויאמרו לאמור ולו גווענו בגווע אחינו לפני השם. "ולמה הבאתם את קהל השם אל המדבר הזה "למות שם אנחנו ובעירנו, ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון "ומים אין לשתות". למעשה הסיפור די דומה. >> כן, אבל אגב שוב בחילופי הסגנון שכאן אנחנו רואים מקנה וכאן אנחנו בעיר, כן. >> פה אנו רואים עדה ופה רואים עם, כנראה שתי ידיים שונות בסיפורים הללו, אבל אנחנו לא עוסקים ברגע זה בביקורות המקרא, אלא בסיפור קורותיו של העם וקורותיו של משה. המשך הסיפור. >> "ויצעק משה אל ה' לאמור מה אעשה לעם הזה עוד מעט "וסקלוני". >> זה בספר שמות כן. >> כן וכאן הפחד של משה ואהרון גם יחד, "ויבוא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד", כאילו ניתן להשלים את הסיפור, העם רדף אותם אולי כמעט סקל אותם, ולכן ברחו אל פתח אוהל מועד, ויפלו על פניהם וירא כבוד אדוני אליהם". >> המשך הסיפור, "ויאמר השם אל משה", זה במסה המריבה, "עבור לפני העם וקח איתך מזקני ישראל", כבר דיברנו על כך, "ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל". מן הסתם באמת כך התרחש. לעומת זאת, במי מריבה, >> ואגב, שוב שימו לב לחילופי סגנון שאם מדובר במסה ומריבה על צור, כאן מדובר על סלע. כן, "וידבר ה' אל משה לאמור, קח את המטה והקהל את העדה "אתה ואהרון אחיך ודיברתם" כמו שאמרנו, "אל הסלע", הצו הוא לדבר ולא להכות "ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. "ויקח משה את המטה מלפני אדוני", מעניינת התפיסה שהמטה ככלי שאכן כבר שירת בעבר ובוצעו בו ניסים, הוא מונח במקום קדוש, כן, לפני אדני ממש. כן, לכן משם צריך לקחת אותו, "כאשר ציווהו ויקהילו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע "ויאמר להם שמעו נא המורים", כן כאן משה פתאום מתכעס וזועם, >> הוא זועם, הוא זועם. >> כן, "מן הסלע הזה נוציא לכם מים". כן וכאן הסיפורים באמת מתפצלים זה מזה, הם שונים זה מזה, "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים "ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם". כלומר, הנס שביקש אלוהים לעשות לישראל, כדי לתת להם מים לצמאם אכן יעשה, אבל הכעס על משה ועל אהרון יבוא בהמשך. השלב הבא שלא מופיע בסיפור מסה ומריבה כמובן, אלא מופיע רק בסיפור מי מריבה, טענתו של אלוהים כלפי אהרון ומשה. "ויאמר ה' אל משה ולאהרון יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל "לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם". ויש פה בעצם תכלית כפולה לסיפור הזה, תכלית אחת כבר אמרנו כן, המטה אינו עושה ניסים, זה מה שביקש אלוהים ללמדם בשיעור הזה והתכלית השנייה להסביר מדוע אהרון ומשה לא יכניסו את העם אל הארץ אלא ימותו בדרך. לסיום הסיפור די דומה, מסה ומריבה "ויקרא שם המקום מסה ומריבה "על ריב בני ישראל ועל נסותם את השם לאמור היש השם בקירבנו אם אין". ואילו מי מריבה מסתיים גם כן בעניין השם, "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את השם ויקדש בם". >> 'ויקדש בם' שוב מדרש שם סמוי, לשם קדש, >> שבו הדבר מתרחש. >> כן. >> אנחנו מכאן נעבור לפרטים בודדים מן הסיפור הזה, בייחוד השאלה של חטאו של משה, ומדוע גם אהרון נענש על פי המקורות, אך לפני כן אולי כדאי לראות משהו ממזמור תהילים. כן. >> תהילים ע"ח. >> מזמור ע"ח בתהילים, מזמור היסטורי, מזמור שב-72 פסוקים מקפל לנו נתח אדיר מתולדות עם ישראל. התרכזות בפרשת יציאת מצרים והמדבר, אבל מגיע גם עד ההתנחלות ובעצם עד ימיו של דוד. והנה כאן אנחנו רואים, "וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש, "יבקע צורים במדבר", כלומר וזה הנס שאנחנו מדברים בו עכשיו, "וישק כתהומות רבה ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים". >> יש פה גם צור וגם סלע, כאילו הוא מכיר את שני הסיפורים. >> כן הוא מכיר את שני הסיפורים ועושה איזה מין קונסולידציה של שני הסיפורים. >> גם צור וגם סלע, כן. "ויוסיפו עוד לחטוא לו למרות", שמעו נא המורים, "למרות עליון בציה". ושימו לב שפה סדר המאורעות שונה מסדרם בספרי התורה, מכיוון שכאן, "ויוסיפו עוד לחטוא לו למרות עליון בציה וינסו אל בלבבם", כאן הם מנסים אותו "לשאול אוכל לנפשם", כלומר פרשת המן, לא אלוהים מנסה אותם אלא הם מנסים אותו, לפי תפיסת המזמור הזה. "וידברו באלוהים אמרו היוכל אל לערוך שולחן במדבר, "הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו". כלומר, >> שאר זה בשר >> שאר זה בשר זה גם נס המן וגם נס השליו כמובן. "לכן שמע אדוני ויתעבר "ואש נישקה ביעקב וגם אף עלה בישראל". >> לא הבנתי. >> וכמובן זה נס תבערה, >> שעוד נגיע אליו. >> שעוד נגיע אליו, כן פה יש באמת יצירתיות רבה, באירגון מחדש של מערכת הסיפורים. "כי לא האמינו "באלוהים ולא בטחו בישועתו ויצו שחקים ממעל "ודלתי שמים פתח. וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן לעמו, "לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע". הדבר המעניין כאן, לחם אבירים, אבירים הם יצורי שמים, דרי שמים, כמו שאת אלוהים אנחנו מכנים אביר יעקב, כן אבירים אלה, אם תרצו מלאכיו או בני פמלייתו של אלוהים. ומכאן דרך אגב, אתם למדים מה שהתורה אינה מגלה אבל המזמור מגלה, שבני ישראל במדבר אכלו פשוט אוכל שברגיל אכלו אותו מלאכי שמים. כלומר, בשעת מצוקה של בני ישראל, פתחו את מחסני החירום שבשמים, והאכילו את בני ישראל למשך 40 שנה. >> ומשה רבינו, אני לא מוצא אותו בהזכרה כאן. >> משה במזמור הזה לא נזכר כלל, אלוהים לבדו. האדם היחיד שייזכר במזמור הזה לקראת סופו, זה דוד, בחירתו של דוד, אין עניין בכל המנהיגים האחרים, כל הניסים האלה מיוחסים לאלוהים בלבד, אין למשה חלק ונחלה בהם. >> אבל צפוי שנדבר על דוד ומשה בהמשך, >> בדיוק. >> ניסיונות להדחיק את מקומו של משה בסיפורים מסויימים. >> כן. >> ונחזור למה שאמרתי, בואו נאמר כמה מדרשים שקשורים לסיפור הזה, רק בנקודה שעוסקת במשה. מדרש ספרי במדבר אומר, ש"משה רבינו לפי שבא לכלל כעס "בא לכלל טעות...", הוא כעס בזה שאמר "'ויאמר להם שמעו נא המורים "המן סלע הזה נוציא לכם מים'", הכעס שלו גרם לכך שמשה הרים את ידו והכה את הסלע, לולא כעס, לולא זעם, היה מדבר אל הסלע. הכעס היא מידה גרועה אומר לנו המדרש ומשה רבינו שכעס, הגיע גם לטעות. >> יפה שהם קושרים בין ה'מורים' והתגובה 'וירם', כן רואים כאן איזה קשר סיבתי בין השניים. >> עניין אחר שקשור למשה שוב במדרשים, הוא העניין של מדוע אלוהים כועס על משה כאן ואומר לו "'יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל'", ואומר המדרש במדבר רבה, "וכי לא אמר דבר קשה מזה? האם משה לא התנהג בסיפור אחר, שעוד נגיע אליו, בצורה הרבה יותר בוטה, כאשר הוא אמר בסיפור השליו, "'הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם "אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם?'", עכשיו משה מפקפק בכלל ביכולותו של האלוהים לתת לעם ישראל מזון. "אף שם", אומר המדרש "אין אמנה", גם בהתנהגות שם אין אמנה, אין אמונה באלוהים, "והיא גדולה מזו", חוסר האמונה בסיפור ההוא נורא מהסיפור שלנו. "מפני מה לא גזר עליו שם?", למה בעקבות דברי משה בסיפור השליו הוא לא נענש? "למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב", אדם שהוא קרוב אליו בליבו "והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים", אומר בדברים קשים, בגסות שהם נמצאים בנפרד באופן אינטימי, "לא הקפיד המלך עליו", המלך לא כועס על אוהבו אם הוא אומר דברים קשים כשהם זה מול זה. "לימים עמד" אותו אדם ודיבר "הגיס במעמד לגיונות", דיבר דברים גסים ובוטים במעמד רבים. אז "גזר עליו" המלך, "מיתה. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הראשונה, סיפור השליו, "עשית ביני לבינך", אבל "עכשיו כנגד הרבים אי אפשר", לסלוח לך "שנאמר", הוא לא הקדיש את האלוהים, '"לעיני בני ישראל'". כך שהמדרש מבין את החטא הזה, קודם כל לא בדברים הקשים, כמו בסיטואציה שבו נמצאים, יש עדים רבים המקשיבים למשה מדבר בגנות, >> ואגב כך מלמדים אותנו דרך ארץ באמצעות המסורת הזאת של חז"ל. >> כלומר אם אתה רוצה להוכיח מישהו, גם בדברים קשים תעשה את זה בצנעה, באופן אישי, פרטי לא בציבור. והשאלה האחרונה, למה גם נענש אהרון? אומר המדרש בראשית רבה, תוך שהוא עוסק בפסוק מספר איוב על האלוהים שהוא 'מסיר שפה לנאמנים', "ומי הם" אותם "נאמנים? אהרון ומשה. במשה כתוב", במפורש "'בכל ביתי נאמן הוא'", ואהרון שהוא כהן נאמר על הכהנים במלאכי, "'תורת אמת היתה בפיהו'", אז לפי זה אהרון ומשה הם אנשים נאמנים. "ומפני שאמרו", שניהם, "'שמעו נא המורים'", למרות שלפי פשוטו של מקרא רק משה דיבר, "'נידונו בשפותיהם" נענשו על דבריהם, "'לכן לא תביאו את הקהל הזה'". המדרש מוצא הסבר מדוע גם אהרון נענש על המעשה הזה. ושוב נחזור לדבר שהוא מלווה את כל הסיפורים שלנו, כתוב כבר בספר שמות, בתחילת דרכם של משה ואהרון, "'וידבר השם אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל'", ולא נאמר מה ציווה, "מה ציוום? אמר להם, אל תהו קוראין לבני 'מורים'", שמת לב? אתם לא תקראו לבני 'מורים'. "וכיוון שהקניטו" עם ישראל את משה "על מי מריבה אמר להם משה 'שמעו נא המורים', אמר להם הקדוש ברוך הוא, "כל עצמי הייתי מצוה אתכם ואומר לכם אל תהו קורין לבני 'מורים' ואתם קורין לבניי 'מורים'? "'לכן לא תביא'", לא כתוב כאן, "'לכן לא תביאו' לא "אתה ולא אחיך ולא אחותך" בארמית, "נכנסים לארץ ישראל". הכעס של אלוהים הוא לא רק על דברי משה 'המורים' אלא כך שהוא בזה לא מילא פקודה מפורשת, צו אלוהי. מנהיג לא קורא לעם שלו 'מורים'. >> ומרים בכלל 'המורים' כאן, בעצם. >> ומנהיג לא אומר לעם שלו שהם פסקו להיות יהודים, מנהיג לא אומר לעם שלו דברים שליליים, זה הרעיון של הקטע הזה, מנהיג צריך להיות בצידו של העם. ולא לדבר עליו בגנותו. >> האם יש כאן עניין שאין מוקדם או מאוחר בתורה, כאילו מרים שנזכרת בפרשה זאת גם היא לקתה זה מה שנאמר כאן. >> ייתכן, אבל אני חושב שהמדרש לא כל כך מקפיד על סדר הדברים כאשר יש לו רעיון שהוא רוצה להעביר אותו. ובאמת כידוע לנו, גם במות אהרון נזכר החטא הזה. כאשר מת אהרון "ויאמר השם אל משה ואל אהרון בהור ההר על גבול ארץ אדום לאמור "יאסף אהרון אל עמיו" כלומר ימות, "כי לא יבוא אל הארץ "אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם" בלשון רבים, "את פי למי מריבה", גם אהרון ושואל המדרש "למה נתפש אהרון" שנאמר "'ויאמר השם אל משה יען לא האמנתם" שניכם. "משל לבעל חוב שבא ליטול גרונו של לווה", בא להחרים רכוש של מישהו "ונטל שלו ושל שכנו" ובאותה הזדמנות גם גזל של השכן, "אמר לו הלווה אם אני חייב שכני מה חטא?" אז כאן אמר משה לקדוש ברוך הוא, "אני הקפדתי אהרון מה חטא?", ואין תשובה לשאלה הזאת, רק אנחנו מרגישים שיש פה דבר אולי לא הגון. שאהרון נענש על מה שעשה משה. >> יש פה בעצם התרסה כלפי שמיים. >> נכון אבל אתה יכול לומר שאהרון היה נוכח שם, הוא עמד שם, ראה את הדברים ולכן עצם היותו שם ושתיקתו הופכים אותו, >> כן זה מה שאתה אומר אבל המדרש משאיר את זה כך, עם סימן השאלה. >> נכון אבל פרשני המדרש ופרשני המקרא טוענים שאהרון חטא בזה שהוא שתק, במקום לעשות את משה ולומר לו 'אין כך מדברים על בני', בכל זאת שתק ובזה סיימנו את העיסוק בסיפור המורכב של מי מריבה ומי מרה ונחזור אל ספר שמות, >> מסה ומריבה ומי מריבה. >> מסה ומריבה ומי מריבה, תודה ונחזור אל ספר שמות. [אין_קול]