כבר דיברנו על משה מהרבה מאוד אספקטים, לאחרונה משה כמחוקק. בוא נראה משהו על משה מכיוון אחר לגמרי, משה ככהן, האם היה משה גם כהן, האם מילא תפקידים של כהונה? >> מעניין מפני שהרי אנחנו רגילים ואכן רוב התורה עומדת על כך שיש הפרדה ברורה, משה הנביא ואילו אהרון אחיו הוא הכהן, אבל פה ושם יש כמה סדקים בתמונה הזו. >> והנה ההתחלה. כבר אחרי המלחמה בעמלק ראינו שמשה בונה מזבח, "ויבן משה מזבח ויקרא שמו השם נסי", על פה לא נאמר דבר על קורבנות אלא רק על בניין מזבח, כך שייתכן שרק עניין של אתר זיכרון למעשה כולו ועדיין הקשר למזבח, אבל עדיין אין פה עשיה פולחנית של ממש. ואילו בהר סיני בין השאר, "ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי השם ואת כל המשפטים "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר השם נעשה, ויכתוב משה את כל דברי השם "וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשניים עשר שבטי ישראל". עכשיו יש קורבנות אבל לא משה מקריב >> [גיחוך] כן. >> "וישלח את נערי בני ישראל "ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים". אז אם עברנו מבניין מזבח, פה יש כבר מזבח ועליו גם קורבנות, אבל בחנוכת המשכן. >> "ויגש", אנחנו מדברים על מי? על משה, "ויגש את פר החטאת ויסמוך אהרון ובניו את ידיהם על ראש פר החטאת, "וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב "באצבעו ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו, "ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות "ואת חלביהן ויקטר משה המזבחה". פה עבודת כהן ממש. >> אבל רק עד חנוכת המשכן. >> נכון. >> מחנוכת המשכן תפקיד הכהונה >> הפרדה ברורה. הפרדה 'iii' כך שיש לנו גם יסוד של משה ככהן אבל רק בשלב קצר של תולדות חייו. מה שלא הפריע >> זה שוב כל כך יפה הפולמוס הקטן הזה, כלומר אתם אומרים משה כהן? בסדר, אבל רק עד הרגע הזה ולא יותר. >> אבל זה לא מנע את iii' תהילים צ"ט נאמר בנשימה אחת. >> "משה ואהרון בכהניו "ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם". בכהניו, כן וודאי >> אז משה הוא כהן, אז זה עוד יסוד קטן לדמותו של משה. לא משנה את התמונה הכוללת על משה, אבל יש גם משהו על משה ככהן לא נשכח. >> ועוד משהו, ועוד משהו, >> ועוד משהו. >> אתם זוכרים שכבר דיברנו בעצם בפסוק הזה, כשדיברנו על משפחתו של משה, שופטים י"ח פסוק ל', "ויקימו להם בני דן", כן בסיום מעשה הקמת המקדש של בני דן. "ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשום בן", בן מי? "בן משה" כמובן הנון התלויה "בן מנשה הוא "ובניו היו כוהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ". כנראה שבמקדש דן, כן נהגה לכל אורך ימיו של המקדש הזה, המסורת שם בממלכת הצפון שמשה אבי בית כהונה. >> זה כמובן, חלק קטן מהתמונה הכללית של משה רבינו, מעלה שאלה נוספת האם משה היה פרט לכהן, פרט למנהיג, פרט למחוקק ומביא חוקים, האם גם היה משה מלך? >> כל כך הרבה תפקידים, כל כך הרבה משכורות. >> זה משה, זה משה. למה יעלה בדעתינו לדבר על משה כמלך? >> קודם כל הוא קיבל חינוך טוב, איפה הוא קיבל את חינוכו? איפה הוא בעצם הוכשר להיות מנהיג? הוא גדל בבית פרעה כבן מלך. >> כבנה של בת פרעה. >> כן, כן, כן. >> ופרט לכך, בפרק ל"ג בברכת משה בסוף ימיו, נאמר בין השאר, "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, ויהי בישורון מלך", לפי פשוטו של מקרא מדברים כאן על משה, משה המלך בישורון, ישורון זה עם ישראל "ויהי "בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". וההמשך המשך, כלומר לכאורה מפה יכולנו לסבור שמשה בין שאר כל תפקידיו ותאריו היה גם מלך בישראל. >> ומצד שני, אנחנו מבינים אולי שהנטייה היא לא להפוך את זה למסורת מרכזית, מפני הדעה הלא טובה שיש לנו על מוסד המלוכה בכלל, המקרא איננו מחבב את המוסד הזה ולכן בוודאי שאין רצון בזרם המרכזי של המסורת להציג את משה כמלך. >> והנה מדרש אחד שלא מוכן לקבל שמשה הוא המלך, והוא אומר "'ויהי בישורון מלך'- כשישראל שווים בעצה אחת מלמטה", שהעם כולו מאוחד, "שמו הגדול משתבח מלמעלה, שנאמר 'ויהיה בישורון מלך'", האלוהים, "אימתי? "בהתאסף ראשי עם". שהעם מתאסף אז האלוהים הוא המלך וזה באופן ברור נסיון למנוע ממשה את נושא המלוכה. מאידך גיסא, מדרש ויקרא רבה, אומר רב נחמן "מלך זה משה "דכתיב 'ויהי בישורון מלך'". יש פה מחלוקת. >> כן. >> היה משה מלך עם iii. "אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אני מיניתיך מלך על ישראל, "דרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין, "כך תהא גוזר וישראל מקיימין הדא הוא דכתיב 'צו את בני ישראל'". משה כמלך. והשאלה מה עומד מאחורי המחלוקת על מלכותו של משה? האם זה רק הרצון למנוע את התואר מלך שיש משהוא שלילי איתו? או נסיון להקטין את משה ולא לפאר אותו או שמה יש פה יותר מכך, נדמה לי שזה טקסט שנקרא אותו כעת, מאוד מרכזי בסוגיה הזאת. במדרש בראשית רבה, אומר רבי יהושע, "בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם", שימו לב למילים, משה דימה את עצמו אני כאברהם. "ואמר לו הקדוש ברוך הוא, איזה ביטוי בוטה, 'אל תתהדר לפני מלך "ובמקום גדולים אל תעמוד'", נאמר למשה במקום גדולים, מי אתה משה שתעמוד במקום גדולים, אתה משווה את עצמך לאברהם? וכעת יסבירו לנו. "אברהם אמר 'הנני'", מסיפור העקדה, ומה התכוון בהנני? "הנני לכהונה" אני מוכן להיות כהן, "הנני למלכות", והמדרש עובד קשה כדי לשכנע, דילגנו על כך שאברהם זכה לכהונה, זכה למלכות. זה באמת, הראיות מאוד דחוקות, אברהם היה כהן או המלך. גם משה אמר 'הנני', בסיפור הסנה "הנני לכהונה הנני למלכות". הנה הוא מדמה את עצמו לאברהם. "אמר לו הקדוש ברוך הוא:", במעמד הסנה, "'אל תקרב הלום'". מה זה קרב? "אין 'קרב' אלא לכהונה", השורש קרוב קשור לכהונה, "היך דאת אמר", כמו שאתה אומר בהקשר כלשהו, "'והזר הקרב "יומת'", מי שמקריב קורבנות 'קרב'. >> כן. >> אלוהים אומר למשה 'אל תקרב הלום', לא תיהיה כהן. ומה זה הלום? "אין 'הלום' אלא מלכות", כמו שאתה אומר "כי הביאותני "עד הלום". שהם דברי דוד כאשר נמשך למלך, יש פה מדרש מאוד דחוק אבל הרעיון די ברור, "אל תקרב הלום" שנאמר למשה פירושו לא תיהיה לא כהן ולא מלך. אתה צריך להבין מדוע המדרש ידבר בכזאת תקיפות כנגד משה ויאשים אותו בנסיון לעמוד במקום שלא ראוי לו. אני רק בקצרה יכול לומר, ככל הנראה זה קשור לשאלה היסטורית, שבה iii מותו של משה ועוד נראה את זה בהמשך, זה השאלה של המלכות החשמונאית. כאשר עלו החשמונאים, לראשונה היה בעם ישראל מלכים לא מבית יהודה והרי התנ"ך באופן ברור קובע שהמלכים לדוד 'ולזרעו עד עולם' והנה מלכים משבט לוי, משום שהכהנים הם משבט לוי. דומה שתומכי החשמונאים, הביאו את משה כראיה שיכול להיות מלך וכהן, והחשמונאים כידוע לנו לא היו רק הכהנים הגדולים, אלא גם המלכים. משה הפך להיות תקדים, דיברנו על תקדימים, תקדים לחשמונאים מלך וכהן. הקטע הזה שהוא אנטי חשמונאי ברור אומר לא, משה ביקש להיות מלך וכהן, אבל נאמר לו לא תהיה מלך, לא תהיה כהן וכאן ראינו שגלגול דמותו של משה מבחינה היסטורית לפעמים, הוא לסוגיות שלא קשורות למשה המקראי בכלל, שלא בטובתו הוא נפל לויכוח החשמונאי והאנטי חשמונאי, מה שעשוי להסביר גם דברים אחרים ביחסו של משה, אולי נראה את זה עוד בהמשך. מכל מקום באשר לגבי שאלת מלכותו של משה, ראינו מחלוקת חריפה מאוד שאולי יש בה יסוד אקטואלי. מדומני שהדרך הזאת לפני שנגיע לסוף ימיו של משה, תביא אותנו לשאלה של בניין המשכן ושוב תפקידו של משה, בכל עלילה מורכבת הזאת. >> שימו לב כמובן, שהנה את המשכן אנחנו בונים במדבר. כשם שאת החוק קיבלנו במדבר ולא יינתן חוק מאוחר יותר, כך גם המשכן וכל כליו חייבים להינתן במדבר, כאשר אנחנו באותו ואקום תרבותי, הכל מאת האלוהים לנו במדבר. לא חלילה השפעה של עם זה או עם אחר, תרבות זו או תרבות אחרת, הכל מלעלה. ולכן "וידבר אדוני אל משה לאמור, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך "את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו". כלומר התבנית, משה מקבל תוכנית, תוכנית ארכיטקטונית שלמה וכל מה שהוא צריך זה לפעול על פי התוכנית. והנה בשמות פרק ל''ט, "ככל אשר ציוה אדוני את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה, "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה אדוני "כן עשו ויברך אותם משה". כל מלאכת הבניין, אם כן על פי תוכנית אלוהית שלא סטו ממנה ימינה או שמאלה. >> למרות שהבנאים כידוע הם בצלאל ואהליאב ובכל זאת ההדגשה היא פה כל הזמן, האלוהים מודיע למשה ומשה הוא רק המתווך והדברים נעשו על פי משה. ובאמת בסיום, בחנוכת המשכן, בהקמתו בסוף ספר שמות פרק מ' מדגישים כל הזמן, "וידבר השם אל משה לאמור, ביום החודש הראשון באחד לחודש", א' ניסן, "תקים את משכן אוהל מועד... ויעש משה ככל אשר ציוה השם אותו כן עשה...". למשל, "וישם את המנורה באוהל מועד נוכח השולחן על ירך המשכן נגבה. "ויעל הנרות לפני השם כאשר ציוה השם את משה". >> אין אלתורים. >> "וישם את מזבח הזהב באוהל מועד לפני הפרוכת ויקטר עליו "קטורת סמים כאשר ציוה השם את משה". ההרגשה היא כל הזמן שהמעשה כאן הוא אלוהי, בתיווך אנושי אבל לא יותר מכך. ואולי יראו לנו לסיים את כל הנושא הזה של העיסוק במשכן תוך התנצלות, גם מבצלאל גם אהליאב, גם מכל כלי המשכן, גם מכל >> אבל אנחנו עוסקים במשה [צחוק] >> גם מכל בגדי הכהונה, גם מאבני החושן, אנחנו עוסקים במשה בעניין קטן שהמדרשים עומדים עליו והוא מתאים מאוד לסוגיות שעסקנו בהם וזו העובדה שבסוף עשיית המשכן, משה בפרשת פקודיי נותן דיווח לעם מה הוא עשה בכל מטיל נחושת ומכיל זהב ומה הוא עשה באורות, דיוק מדוייק, דין וחשבון על השימוש שהוא עשה בכל מה שהעם נתן למשכן. והמדרש מתקשה, " למה עשה עמהם חשבון", למה משה צריך לתת דין וחשבון לעם, הרי "הקדוש ברוך הוא מאמינו", נותן בו אמון "שנאמר 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא'", ומשה בכל זאת אומר "בואו ועשו עמי חשבון, אלא "שמע משה ישראל מדברים מאחריו", אין מה לעשות אנחנו מרכלים על מנהיגנו, ומשה שמע מה אומרים מאחוריו. "ומה היו אומרים", מחלוקת, "רבי יצחק אומר לשבח היו אומרים, אשרי יולדתו של זה, "כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא משולם", כלומר שלם עם "הקדוש ברוך הוא". דיברו דברי שבח על משה, אבל רבי חמא אמר דיברו גנאי, ומה "היו אומרים ראה צוואר, ראה שוקיים", תסתכל על האדם מדושן העונש הזה, צוואר שוקיים, "אוכל משל יהודים, "שותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים, וחבירו משיבו, "אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שהיה עשיר", בעברית שואל אתה מתפלא אם מליארדים עוברים תחת ידו, זה לא מקרה שהוא קצת ככה מעגל לעצמו? "כיוון ששמע משה כך, אמר להן חייכם, משהמשכן נגמר "אני עושה עמכם חשבון, שנאמר 'אלה פקודי המשכן'". משה הוא מנהיג >> דוחות כספיים מדוייקים. >> מנהיג ישר, איש שלא דבק בידו דבר וחצי דבר ולמרות שהעם אמר מה שאמר, משה לא הסתמך על כך שאלוהים מאמין בו, אלא אמר אני אתן לכם דין וחשבון, תראו בדיוק אלה פקודי המשכן. גדולתו של משה עולה גם מן הסיפור הזה, אליבא דמדרש. ואכן "אחד היה משה", ובאמת "פנים רבות לו" ונמשיך בפעם הבאה במשה המתפלל, במשה הנביא ועוד דרך ארוכה לפנינו, עד שנסיים את העיסוק במשה רבינו. שלום. [אין_קול]